בעוד שבוע, ב-30 לאוקטובר, יתקיים יום ניקיון לאומי, שבו עמותת ‘צלול’, יחד עם אזרחי ישראל, תנסה לשבור שיא גינס בניקיון החופים הגדול ביותר שקרה בעולם. לקריאה על העמותות שפועלות בישראל למען הסביבה.

לכאורה נשמע כמו דבר מדהים. המוני אנשים יצאו אל החופים וינקו את כל הפסולת בהם וימנעו מטונות של פסולת לפגוע בסביבה הימית ולגרום למוות בייסורים של בעלי-חיים רבים.

מסתבר שכל הסיפור לא חד-משמעי בכלל והוא עולה כנושא בדיבייט בין תומר אשל, מנכ”ל עמותת ‘נקי’ ו’סיירת ניקיון’ ואוולין אנקה, אקטיביסטית ואמנית סביבתית ושותפה בניהול ארגון Plastic-Free Israel. את הדיבייט הנחה מייקל רפאל, רכז ארצי של ארגון ‘אנשי הים התיכון’. להאזנה לדיבייט המלא.

פסולת במספרים

על פי המשרד להגנת הסביבה 5.3 מיליון טונות פסולת עירונית ומסחרית מיוצרים בישראל בכל שנה ו-1.8 מיליון טונות של פסולת אורגנית (כ-35% מכלל הפסולת העירונית המוניציפלית).

אדם בישראל מייצר 1.7 ק”ג פסולת בממוצע בכל יום (51 ק”ג פסולת בחודש, 612 ק”ג פסולת בשנה). נוסף על כך, קצב גידול ייצור הפסולת הוא כ-1.8% בשנה (בהתאם לגידול באוכלוסייה).

בסקר פסולת ארצי שנערך עלה כי כמעט מחצית מנפח הפסולת היא פלסטיק (אחריו נייר, קרטון ושאריות מזון). מקור הפלסטיק העיקרי הוא מוצרי פלסטיק חד פעמיים, כשישראל נמצאת במקום השני בעולם, אחרי ארה”ב, בשימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים.

בסקרי פסולת שונים שנערכו בשנים האחרונות בחופי הים, נמצא כי יותר ממחצית (50%-70%) מהפסולת בחוף היא פלסטיק וכמחצית מפסולת הפלסטיק היא מוצרי פלסטיק חד פעמיים, כשהבולט בהם הן כוסות הפלסטיק.

מחקרים מראים שעד 2025 יהיה בים יותר פלסטיק מבעלי חיים. כבר עכשיו נודדים ברחבי האוקיינוס איי פסולת. שטחו של “אי” הפסולת הגדול ביותר הוא פי 80 (!) משטח מדינת ישראל.

הפלסטיק מתפורר בים לחלקים קטנים שנקראים ‘מיקרו פלסטיק’. מוצרי הפלסטיק השלמים כמו גם הפיסות שלהם נאכלות על ידי בעלי חיים ימיים שמתבלבלים בינן לבין מזונם הטבעי וכתוצאה מכן נחנקים למוות או מתים מחסימות מעיים ופציעות שונות.

בסופו של דבר, הפלסטיק גם מגיע אלינו, אם בעל החיים לא הספיק למות לפני שהגיע לצלחת שלנו, או דרך מלח מאכל שמקורו בים.

מחקרים מוכיחים שהפלסטיק פוגע בפוריות גם בקרב בני אדם.

תוכלו לקרוא עוד על פסולת ועל תהליך המיחזור בראיון שערכתי עם איתי יקר, ממונה תחום המיחזור בעיריית נתניה.

מקור בעיית הפלסטיק

אז מה בעצם מקור הבעיה?

חינוך, תרבות, שהיא בעצם חינוך, וחינוך.

למידע נוסף על חינוך סביבתי מוזמנים לקרוא את הפוסט – חינוך סביבתי בעידן משבר האקלים

“פראיירים לא מתים, הם מתחלפים”

יותר מזה, תומר אשל טוען שניקיון החופים, בין אם הפרטי ובין אם ההמוני והמאורגן, רק מחמיר את הבעיה. הוא מדגים את העניין בצורה הבאה:

בבית הספר תלמיד זורק את שקית הסנדביץ’ על הרצפה בכיתה והמורה מתעלמת. בסוף היום מגיעה המנקה ואוספת את הלכלוך. התלמיד יוצא אל הרחוב ומשליך שם את עטיפת החטיף שאכל או המסטיק שלעס, מגיע המנקה ואוסף אחריו.
הילד גדל ומתגייס לצבא. הוא מעשן, זורק את בדל הסיגריה על הקרקע ויודע שבקרוב יגיע עובד הרס”ר ויאסוף את הבדלים. הוא יושב בחוף עם חברים, משאיר אחריו בקבוקי בירה, כוסות חד פעמיות, בדלים ופיצוחים והוא לרגע לא דואג – כי עוד רגע יגיע “שומר הסביבה” וינקה אחריו.

ניתן להסיק מכך שניקיון חופים משרת מטרה אחת עיקרית והיא לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אם ברצוננו לעשות שינוי אמיתי, עלינו לחפש פתרונות אחרים.

איך פותרים את בעיית הפסולת?

נראה שהפתרון היעיל ביותר לחינוך לשמירה על הסביבה הוא חיזוק שלילי, כלומר שיקוף ועונשים החל מילדות ולבסוף אכיפה וקנסות.

יכול להיות מאוד שזו אכן הדרך הטובה והיעילה ביותר לחנך את הציבור ולדאוג שהשטחים הציבוריים העירוניים והטבעיים יישארו נקיים.

ואז עולה השאלה הבאה (על ידי מייקל רפאל) – אכיפה זה טוב ויפה, אבל זהו פתרון לטווח הארוך. עד שהאכיפה והחינוך מהגיל הרך יתחילו להניב פירות הפסולת ממשיכה להיערם וההשפעות שלה על הסביבה הן מיידיות ואינן סובלות דיחוי. מה עושים אם כך?

קודם כל, חשוב לא לוותר על האכיפה ולתת עליה דגש רציני. אכיפה עובדת במדינות רבות וההוכחה לכך היא ארצות הברית, שם הצרכנות היא גדולה יותר מבישראל, אך השטחים הציבוריים נקיים הרבה יותר.

נוסף על אכיפה עלינו לעבוד עם מה שיש לנו כרגע, ומה שיש לנו כרגע זה ציבור שמוכן להגיע, באופן חד פעמי, או מתמשך לאירועי ניקיון. זה מה שיש לנו כרגע ועם זה ננצח.

כמו כן, חשוב להבחין בין חיזוקים חיוביים ושליליים. שיח ששולל התנהגויות (“אל תלכלך”) לא מלמד התנהגויות חיוביות, אלא רק מצביע על התנהגויות שליליות ונוטה לייאש את מי ששומע ‘לא’ שוב ושוב. אם ברצוננו באמת להשפיע על אנשים בודדים ועד ציבור שלם, עלינו לאמץ שיח חיובי שפונה אל הרגש ומחזק פעולות והתנהגויות חיוביות.

כיצד נעשה זאת?

ניקיון כפעילות ערכית וחינוכית יעילה – להניע מתוך רגש

נתחיל מכך שפעולת הניקיון שנעשית בהתנדבות, כשלעצמה, מהווה אקט חינוכי שמייצר מודעות ואחריות אישית. אבל זה לא מספיק.

עלינו לחזק את ההיבטים של המודעות והאחריות האישית באמצעות שיח, שיח חינוכי, רפלקטיבי, וחשוב מאוד – לא שיפוטי.

אחד היתרונות בניקיונות חופים קבוצתיים מאורגנים הוא שפעמים רבות מתגבשת קהילה, שחבריה תומכים אחד בשני במעשה הסביבתי.

על מנת למנף את הניקיון ליותר מפעולה חד פעמית נשכחת, נערוך שיח גם לפני וגם אחרי הניקיון.

טרם תחילת הניקיון, נסביר את השלכות הפסולת בכלל והפלסטיק בפרט עלינו ועל הסביבה. לאחר סיום הניקיון, נערוך שיח של רפלקציה על התחושות והמחשבות שעלו במהלך הניקיון, היכן זה פוגש אותנו והיכן אנחנו נופלים או גאים בכל הנוגע לשמירה על הסביבה.

בדרך זו נוסיף באופן יזום ערך מוסף והנגשה של הערכים שברצוננו להנחיל באמצעות ניקיון החופים וגם ננצל את היתרון המיידי של הפעולה, כלומר פינוי המפגעים מהסביבה.

הדיבייט של תומר ואוולין כל כך העשיר אותי, שהחלטתי לתרגם את המסרים הללו למערך ניקיון חופים שיוכל לשמש אותי בעבודתי וגם אתכם. למערך מצורף גם עזר יפיפה (אני לא אובייקטיבית, עבדתי עליו קשה 😉 ), שישרת אתכם בהדרכת הניקיון.

ומה אתם חושבים? האם גם אתם מבולבלים? מה לדעתכם מקור בעיית הפסולת שפזורה בכל מקום? יש לכם רעיונות לפתור את הבעיה? ספרו לי בתגובות.

שלכם,
אלכסנדרה