לפני מספר שנים בודדות, בהרי ירושלים, מעט אחרי גן החיות התנ”כי, נפתח אקווריום ישראל. על פתיחתו גיליתי במסגרת עבודתי בעמותת אקואושן, לאחר שצוות התפעול של האקווריום הגיע אלינו להיכרות והתייעצות טכנית בנוגע לתחזוקת ותפעול המערכת.
אין ספק שהקמת ותחזוקת אקווריום ענק במרחק כל כך רב מהים היא אתגר ענק, והדבר היה ארוך, לא חף מטעויות ועדיין נמצא בתהליך של למידה.
מסיבות כאלו ואחרות, רק לאחרונה הצלחתי לפנות יום שלם למטרת הביקור. נסעתי יחד עם שתי חברות והבת (12) של אחת מהן, לירושלים בכדי לבקר במקום ולהתרשם ממנו, ואני כאן כדי לספר.
לוגיסטיקה ורושם ראשוני
בתור מבקרת לא תכופה בעיר הבירה, אני עדיין מתרגשת למראה הנוף ההררי שמלווה את הנסיעה ככל שמתקרבים אל העיר. בטח ובטח למראה הנוף שנפרש לפניי כאשר נסענו בכביש הגישה לחניה של האקווריום (פשוט ממשיכים עם הכביש אחרי החניה של גן החיות התנ”כי).
את הכרטיסים הזמנו דרך אתר האינטרנט של אקווריום ישראל, שם התבקשנו לבחור בשעת הביקור הרצויה. בפועל, איחרנו ואף אחד לא בדק את השעה אליה הזמנו את הכרטיסים. היום היה יום חול ובמקום היו מעט מאוד אנשים ואולי זו הסיבה.
את פנינו קיבל השומר בכניסה שהיה חייכן ואיש שיחה נעים. הוא הצליח בשנייה לייצר שיחה קלילה ואף צייד אותנו בהמלצה או שתיים (וגם סיפר לנו סיפורים מ”מאחורי הקלעים” בצאתנו). לאחר שנהנינו מהתבוננות בבריכת הדגים בכניסה ומהשמש החמימה ביום חורפי של חודש פברואר, נכנסנו אל מבנה האקווריום.
נכנסים לאקווריום
החלל צבוע כולו בצבעי כחול עמוק ומואר בתאורה עדינה, מה שנותן אווירה של מעמקי הים מהרגע שנכנסים למבנה. לאורך כל הסיור ניכר שאחת מהמטרות המרכזיות של הקמת האקווריום היא מטרה חינוכית. השילוט מעניק ידע והבנה של המערכות הימיות בישראל והחשיבות של השמירה עליהן.
מבנה התצוגה וקצת על האקווריומים
המסלול, ברובו, עושה חלוקה בין ארבעה ימים, ים התיכון, ים סוף, כינרת וים המלח. ים המלח מיוצג על ידי דגם ושילוט הסברה. בכל זאת, קצת קשה להמחיש למבקרים חיים בדמות חיידקים מיקרוסקופיים שמתקיימים במימיו של ים המלח.
למתעניינים, המים בעלי ההרכב הכימי השונה באקווריומים השונים, אינם מים טבעיים, אלא מים “מלאכותיים”. המים מיוצרים במקום (כלומר, לא שואבים מים מהים ומביאים לירושלים, אלא מייצרים תמיסה של מים ותערובת חומרים שמדמה את ההרכב הכימי של הים הרלוונטי).
במקום מספר רב של מיכלים בגדלים שונים. הגדול ביותר הוא זה שבו מים בהרכב המדמה את הים התיכון ובעלי-החיים בו הם בעלי חיים ים-תיכוניים. גודלו של מיכל זה מיליון ו-600 אלף ליטר.
בתור אשת מקצוע, מצאה-חן בעייני גם ההתייחסות הנפרדת לאזורי חוף שונים, החוף החולי והחוף הסלעי, שבכל אחד מהם תנאים ייחודיים ובעלי-חיים ייחודיים לאזור.
מאחר והמקום עדיין בחיתוליו ובשלבי התפתחות, האלמוגים ברוב המיכלים, הם אלמוגים מלאכותיים. קל להבחין בכך בגלל הצבעים העזים וחוסר התנועה של האלמוגים, שהינם בעלי-חיים ורבים מהם בעלי יכולת תנועה נראית לעין. הדבר נובע מכך שאלמוגים הם בעלי-חיים עדינים שלא פשוט לגדל אותם וצוות המקום שוקד על מלאכת הלמידה של גידולם בתנאי אקווריום מים מלאכותיים.
לחצו כאן ל-11 עובדות מפתיעות על שוניות אלמוגים.
רוב בעלי-החיים המוצגים במיכלים השונים הינם בעלי-חיים מקומיים, אך קיימים גם מספר בעלי-חיים מיובאים, כגון סוסוני הים, כרישים ועוד. יחד עם זאת, הסיור נותן מושג לא רע לגבי המגוון הביולוגי שקיים באזורנו, גם אם המין המוצג הוא לא בדיוק המין המקומי (זה שסוסוני הים לא מהמין המקומי, לא אומר שאין סוסוני ים בישראל, אלא שמסיבות מסוימות לא ניתן היה לשכן נציגים שלהם באקווריום).
התאמה מקסימה שמעוררת עניין בקרב ילדים ומבוגרים היא יצירת חללים בחלק מהמיכלים אליהם ניתן להיכנס ולצפות בבעלי-החיים מתוך האקווריום. אני חושבת שיש בכך ערך בידורי, אך לא פחות, גם חינוכי – לא בעל-החיים הוא בשבי, אלא האדם שצופה בו באזור מחייתו “הטבעי” ללא הפרעה. זכור לי פטנט דומה גם במצפה התת-ימי באילת.
מחשבות שימור ושיפור
נציגי צוות האקווריום נמצאים בכל אולם ועונים על שאלות המבקרים, מה שנחמד מאוד. יחד עם זאת, לדעתי, סיור מאורגן ומודרך לכל אורכו היה מייצר רצף, רעיון ומסר ברורים יותר מהשוטטות העצמאית במקום. כמו כן, לשמוע את הסיפור של המקום ו”מאחורי הקלעים” יכול להוסיף עניין, כי בסופו של דבר, מדובר במסע בבניית, תפעול ופיתוח המקום.
הסיור אורך בין שעתיים לשלוש, תלוי בקצב שלכם. אני העדפתי להתקדם לאט ולמצות כל אקווריום ואקווריום. אין כמובן דרך להימנע מכאב רגליים בשלב כלשהו של הסיור ולאורך כל הדרך פזורים ספסלים (וגם שירותים, מה שלא פחות חשוב). בערך באמצע הסיור יש אולם תצפית על האקווריום הגדול אשר מצויד בפופים ומקומות ישיבה נוספים לצבירת כוחות להמשך המסלול.
לסיכום, התרשמתי מאוד לטובה מהביקור, נהניתי מאוד ואני מאמינה שעם כל יום שעובר, המקום מתפתח ומשתדרג.
לא אשקר, הייתה לי דילמה מוסרית, בדומה לדילמה שמעסיקה אותי בנוגע לגני חיות וגם בעקבות ביקור באקווריום בפראג, שם הזדעזעתי מהתנאים שבהם הוחזקו בעלי-החיים וממצבם הרעוע (כמו בהרבה גני חיות בעולם). אין ספק שהדילמה תמיד בעינה, אבל המטרה החינוכית של היכרות עם המערכות האקולוגיות והשמירה עליהן שמשודרת (בחלק מהמקומות בצורה ברורה ובחלק פחות) לאורך כל הסיור השקיטו את הלבטים שלי.
לקריאה בנושא חינוך סביבתי בעידן משבר האקלים לחצו כאן.
אני ממליצה בחום, עם ילדים או בלעדיהם, לבקר באקווריום. זו חוויה מיוחדת במינה, מעשירה וחינוכית, ותמיד אפשר לשלב אותה עם ביקור בשוק מחנה יהודה או באזורים אחרים בעיר. אנחנו עשינו מזה כבר יום כייף שלם.
את החוויות שלי מהביקור באקווריום ישראל חוויתי דרך עיניים של ביולוגית ימית ואשת חינוך שהנושאים לא רק שלא זרים לה, אלא אפילו מתקתקים במוחה מרוב עיסוק בהם. במידה וביקרתם באקווריום, אשמח לשמוע את החוויה שלכם כמי שלא טחן את הנושאים הללו בעשור האחרון.
אהבתם את המאמר? בואו נישאר בקשר! הצטרפו לניוזלטר (בכפתור הצהוב בתפריט הראשי או בתחתית העמוד) וניפגש פעם בחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.
שלכם,
אלכסנדרה.