ברוכים הבאים לפוסט השני בסדרת המאמרים “מצאתי בחוף הים”!

אחד הדברים שאני אוהבת מאוד בחוף הים הוא הדינאמיות שלו. אפשר להגיע לחוף היום ולראות דברים מסוימים, אבל כשנחזור מחר נמצא דברים אחרים לגמרי.

בעצם, למה ללכת “רחוק”? גם אם נגיע פעמיים באותו היום בהפרש של מספר שעות נגלה חוף שונה לחלוטין.

השינויים נובעים מהמון גורמים. הטבעיים שביניהם הם זמני הגאות והשפל, הטמפרטורות המשתנות לאורך היום ולאורך השנה, גובה הגלים ועוד.

כאן תוכלו לקרוא את המאמר הקודם בסדרה בו סיפרתי על המציאות שלי בסתיו 2020.

קיץ בחוף הים

לעומת הסתיו, בעונת הקיץ, מצב הים יציב פחות. הוא פחות “רגוע”, הגלים גבוהים יותר והזרמים חזקים. מלבד הקושי הפיזי והבטיחותי לשחות בתנאים האלו, תנאי הים גורמים להרחפה של חול, אצות ופסולת מקרקעית הים. מכירים את חוויית השחייה בתוך ענני “ג’יפה” שצפה? בדיוק זה.

הקורונה נגמרה, לפחות בארץ, ובעיצומו של מבצע “שומר החומות” החלטתי שהגיע הזמן לצאת לסיור היכרות בשמורת חוף השרון, או במילים אחרות, חוף געש.

ניצלתי את השעות המוקדמות יחסית של הבוקר ואת טווח שיגור הטילים שהגבול הצפוני שלו, נכון ליום חג השבועות, היה עד תל אביב, הדחקתי קצת את החששות ויצאתי לדרך מצוידת בבקבוק מים ואיך לא, מצלמה.

חוף געש

וואוו, איזה חוף!

חוף געש משלב מגוון מרשים של בתי גידול, שכולל חוף חולי (כן כן, גם בחול יש שפע של יצורים חיים שלרוב אנחנו לא מבחינים בהם), סלעי חוף, טבלאות הגידוד (עליהן תוכלו לקרוא בפוסט על חוף שדות ים), מצוק כורכר, מפרצוני צדפים ועוד. בזכות כל אלו מגוון המציאות בחוף מרשים במיוחד!

חוף געש והשטח הימי שנמצא ממערב אליו כלול בתוכנית ההכרזה על שמורות טבע ימיות ומהווה חלק משמורת פולג. השטח נבחר בעקבות שוניות הספוגים העשירות שנמצאות במים העמוקים יחסית בקרבת החוף.

לצערי הרב, אסון הזפת שפקד אותנו לא מזמן ניכר בחוף, בגושים שממלאים קונכיות ומכסים אבנים (ונדבקים לנעליים כמובן) ובריח שמלווה מקטעים שלמים מהחוף.

תוצאות האסון הזה ילוו אותנו עוד תקופה ארוכה וחשוב שנזכור ונהיה מודעים להשלכות שלו בפרט ושל שימוש בדלקים מאובנים ואנרגיות מזהמות בכלל.

מצאתי בחוף הים

פרח נר הלילה החופי

עוד לפני שמגיעים אל החוף, במהלך הירידה אליו מהמצוק, נגלית תצוגה מרהיבה של פרחי נר הלילה.

שעת ההגעה שלי אל החוף הייתה 8:00 בבוקר ולמען האמת כבר היה חמים למדי. למה אני מציינת את זה? כי המידע ברשת אודות פרח נר הלילה אומר שהפרח סגור במשך שעות היום ונפתח (בתהליך שנמשך דקות ספורות) בשעות בין הערביים. כפי שניתן להבחין בתמונה, זה לא המצב. יתכן שבשיאו של הקיץ התופעה הזו אכן תקרה.

הפרח מואבק בשעות השקיעה והחשכה על ידי רפרפים, שהם מין של עש.

נעמית

נעמית היא אותו הצדף ה”רגיל” שאנחנו מוצאים כמעט בכל חוף, לעיתים בכמויות גדולות. למעשה, אין שום דבר רגיל בנעמיות. מדובר בצדפים שרובם שייכים למין נעמית מצויה, שנכחד לגמרי מאזורינו. פרט חי שלו נצפה בפעם האחרונה לפני כ-60 שנה.

עוד עובדה מעניינת היא שאותו החור שלעיתים אנו רואים באזור קודקוד הצדף (וששימש אותי כילדה להשחלת חוט או שרשרת והפיכת הצדף לתליון על ידי כך) הוא עדות לכך שהצדף הזה נסחף אל החוף לפני 2000 שנה לפחות!

רוצים לדעת עוד על עולמם של הצדפים ולמה חשוב להשאיר את מה ששייך לחוף בחוף? לחצו כאן כדי לקרוא.

ברווזוני ים

קוראים להם ברווזונים, הם נראים כמו צדפים, אבל בעצם הם בכלל סרטנים! ולא סתם, הם סרטנים הרפתקנים במיוחד.

ברווזוני ים הם סרטנים ישיבים מקבוצת הסרטנים שוני הבטן. הברווזונים נצמדים למצעים דוממים שצפים במים (חתיכות עץ הן המצע המושלם) ואיתם נסחפים למחוזות רחוקים.

בעזרת זרועות קטנטנות שהם שולפים מתוך לוחיות ביתם הם צדים יצורים קטנטנים במים (פלנקטון).

מיקרופלסטיק

מה אלה הגרגירים הצבעוניים הקטנים שמפוזרים בצורת הגלים? זהו מיקרופלסטיק, כלומר חלקיקי פלסטיק קטנים, חלקם הגדול פלסטיק בצורתו הגולמית (החלקיקים הכדוריים), כפי שמובל ארצה טרם המסתו והפיכתו למוצר. השאר חלקיקי פלסטיק שהתפרקו (אך רחוקים מלהתכלות) ומבלבלים את בעלי-החיים בים שטועים לחשוב שמדובר במזון.

ארגמונית אדומת פה

חילזון ששייך למשפחת חלזונות טורפים בשם הארגמוניים (יחד עם הארגמון התלת-טורי שמופיע בהמשך). המין ארגמונית אדומת פה שימש בימי קדם לייצור צבע הארגמן שהופק מבלוטה בגופו. חי בחוף הסלעי.

ארגמון תלת-טורי

חילזון טורף ממשפחת הארגמוניים. בדומה לשאר בני משפחתו, הארגמון התלת-טורי מפריש חומר חומצי שממיס חור בצדפת הטרף שלו. אל תוך החור הוא מחדיר איבר דמוי צינור בעזרתו הוא טורף את הרכיכה שבתוך הצדפה/הקונכייה. חי בחוף הסלעי.

טבורית

חילזון ימי טורף שעושה שימוש באותה הטכניקה כמו של הארגמון.

סלע געשי

האם אתם מופתעים למצוא סלע געשי בחוף הים?

למעשה, במעמקי הים, באזורי המגע בין הלוחות הטקטוניים, שוכנים הרי געש רבים ופעילים. כמובן שזה לא אומר שמקור הסלע מהר געש תת-ימי. סביר יותר בעיניי שהוא הגיע מסנטוריני או מסיציליה, אבל לכו תדעו… 😉

לגינון נודד

או בשמו העממי “אבו נפחא”. מקורו בים סוף ובאוקיינוס ההודי, אך בעקבות כריית תעלת סואץ שמחברת בין ים סוף והים התיכון, התפתחה תופעה בשם ‘הגירה לספסית’ במסגרתה בעלי חיים מים סוף מהגרים אל הים התיכון. באופן זה הגיע הלגינון לחופינו.

הלגינון הוא דג רעיל ומסוכן לחיי אדם. דייגים שמעלים אותו בחכתם, נפטרים ממנו בחוף מסיבה זו.

עצם של דיונון

על מציאה זו כתבתי כבר במספר הזדמנויות. מדובר בעצם השלד היחידה של הדיונון שמתפקדת כשלפוחית ציפה ושמשמשת אותו לשליטה במיקומו בעמודת המים. מבנה החללים של העצם מאפשר לדיונון למלא את החללים בחמצן ועל ידי כך לצוף אל פני המים, או לרוקן את החללים מחמצן ולשקוע אל קרקעית הים.

סרגסון (אצה)

הכדורים בין “העלים” של הסרגסון הם למעשה מצופים.

עובדה מעניינת: למרות הדמיון לצמחים, האצות הן אינן צמח.

סטרומבוס

חילזון ימי שניזון מהרקבובית שבחול.

קודיון (אצה)

מהגרת לספסית מים סוף.

סלען זיפני

סרטן קצר בטן טורף, בעל צוותות גדולות וחזקות בעזרתן מפצח את קונכיית או צדפת הטרף שלו. הסלען חי במחילות שבסלעים.

שיישן

סרטן קצר בטן קטן וזריז, שחי במחילות שבסלע וניזון מהאצות שגדלות עליו. צבעי השייש של הסרטן מסייעים לו בהסוואה על גבי הסלע.

שושנת ים אדומה

או בשמה העממי “עגבניית ים”, שייכת למחלקת הצורבים ובכך מהווה קרובה של המדוזה ושייכת לקבוצת האלמוגים – שושנות ים. שושנת הים היא בעל-חיים ישיב בשלב חייה הבוגר. השושנה נצמדת לסלעים בחריצים שמתכסים לסירוגין במים. בשעה שהיא חשופה לאוויר היא סגורה ועגולה (ומכאן זכתה לשם “עגבניית ים”). כשהשושנה מתכסה במים היא נפתחת ושולפת את זרועות הציד שלה אל המים, בעזרתן היא צורבת בעלי חיים קטנים ומביאה אותם אל פיה שנמצא במרכז, בין הזרועות.

צלחית

רכיכה בעלת רגל שרירית, בעזרתה היא נצמדת חזק אל הסלע ועומדת בפני כוח מפץ הגלים. לאחר שקיעת השמש נודדת הצלחית על גבי הסלע ואוכלת את האצות והרקבובית שעליו. היא משאירה אחריה שביל ריר (ממש עמי ותמי) שמסייע לה לחזור למקומה המדויק, להתנהגות זו קוראים Homing.

לסיכום, מבחינתי הביקור בחוף געש הוכתר כהצלחה. מזמן לא מצאתי כל כך הרבה דברים טבעיים מעניינים בחוף.

חשוב מאוד להזכיר: בעת ביקורכם בחוף הים, אם ראיתם דבר-מה טבעי שחשקה נפשכם בו – צלמו אותו למזכרת והשאירו אותו בחוף. את מה שלא טבעי ולא שייך לחוף, אתם כמובן יותר ממוזמנים לאסוף ולקחת איתכם 😊. מוזמנים לקרוא עוד על הסיבה שאת מה ששייך לטבע משאירים בטבע בפוסט הזה.

נהניתם מהפוסט? עוררתי את סקרנותכם ונשאר לכם חשק לעוד? מצוין! הצטרפו לניוזלטר (בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי) וניפגש פעם בחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה

נ.ב: אל תשכחו לשתף עם חברים. 😉