אחד מזיכרונות הילדות שלי הוא הזמן שביליתי עם סבתא שלי בחוף הים. היינו פוסעות לאורך קו המים, אדוות המים שוטפות אחת לכמה שניות את רגלינו, ומבטנו מרותקים לחול בחיפוש אחר אוצרות, אבנים שהמים והזמן עיצבו לצורות שונות ומשונות והאתגר הוא לדמיין למה האבן דומה, ממש כמו עם עננים, וכמובן צדפים. החוף היה מלא צדפים, בכל מיני צורות, בכל מיני צבעים, שחוקים יותר ושחוקים פחות, קונכיות בשלל צורות.

אני מאמינה שהזיכרון שלי הוא לא יחיד ומיוחד ורבים מאיתנו חולקים זיכרון זה. אז, כשהיינו ילדים, או היום עם ילדים משלנו, זה עדיין אחד הבילויים המהנים. יכול להיות שחלקנו נהנים במיוחד מהמסתורין והניסיון לנחש אילו מין יצורים חיו בתוך אותם צדפים וקונכיות ומהיכן הגיעו. אין ספק שגם לזה יש קסם משלו, אבל אני פה כדי להוסיף קסם ולספר את הסיפור של הצדפים.

“מצאתי בחוף הים” היא פינה שעוסקת במציאות שנקרות בדרכי בטיולים שאני עורכת בחוף הים. כנסו כדי לגלות מה הם הדברים שמצאתי בסתיו 2020 ומה סיפורם.

יצירות מופת ארכיטקטוניות בכל מקום

למעשה, הצדפים והקונכיות הם יצירות המופת של ארכיטקטים מופלאים, כפי שמכנה אותם ד”ר רמי קליין, הרכיכות.

מערכת הרכיכות כוללת למעלה מ-100,000 מינים חיים אשר מוכרים למדע ועוד כ-35,000 מינים שנכחדו ושרידי קונכיותיהם נמצאו במאובנים. בין הרכיכות המוכרות לנו, יש את הצדפות, החלזונות, החשופיות (שתתפלאו לגלות שאלה הימיות יפיפיות) ותתפלאו אולי גם לשמוע, שהדיונונים והתמנונים שייכים גם הם למערכת זו.

הרכיכות מגוונות מהרבה היבטים, גודל, צורה, צבע, בית גידול ואורח חיים. גודלן נע בין מילימטרים ספורים ועד מספר מטרים, כשהרכיכה הגדולה ביותר שנראתה עד כה באוקיינוסים היא הדיונון הענק שמגיע לאורך של כ-14 מטרים. צדפות ענק מגיעות באוקיינוס השקט לגודל של למעלה ממטר אחד ומשקל של כמה מאות קילוגרמים (מתוך: לצלול אל המסתורין. העולם המופלא של חסרי החוליות הימיים / רמי קליין).

רוב מיני הרכיכות חיים בסביבה הימית, אך קיימים מיני צדפות וחלזונות שחיים גם במקווי מים מתוקים. החלזונות הם היחידים שאנו פוגשים ביבשה (מינים שונים מאלה שחיים בים ואשר עברו התאמה אבולוציונית לחיים ביבשה).

מינים שונים של רכיכות חיים בסביבות שונות, על מצע חולי, על סלעים או במים הפתוחים. חלקם מתחפרים בחולות וניזונים מרקבובית שבתוכו, חלקם קודחים בסלעים וניזונים מהאצות החיות בתוכם, יש כאלה גם שקודחים בשלדים של בעלי חיים אחרים (אלמוגים, חלזונות ועוד) וטורפים אותם. יש גם כאלה שרעילים לאדם והארס שלהם יכול לגרום למוות. מינים רבים של רכיכות משמשים כמזון העיקרי במדינות מסוימות ולכן ערכם הכלכלי גבוה. רבים מוכרים לנו מתפריטי מסעדות הדגים ופירות הים (צדפות, דיונונים). מינים מסוימים של צדפות מבוקשים עקב יכולתם לייצר פנינים.

הקונכייה

לרכיכות קונכיות בשלל צורות וצבעים אשר עשויות משכבות גיר (המינרל קלציט – סידן פחמתי) והן מהוות שלד הגוף של הרכיכה, שמעניק לה הגנה ותומך בפעילות שריריה. צורת קונכיותיהן של הרכיכות שימשה במשך שנים השראה לאומנים, דוגמא לכך ניתן לראות במבניו של גאודי בברצלונה.

מהיכן משיגות הרכיכות את הגיר שממנו הן בונות את קונכיותיהן? ממי הים, אליהם מגיע המינרל מקונכיות ושלדים של רכיכות (ובעלי-חיים נוספים ששלדם בנוי מגיר) שכבר אינם בשימוש ועוברים שחיקה ופירוק על ידי מי הים.

בפוסט שכתבתי על הים כמערכת אקולוגית סיפרתי בקצרה על מורכבותה של המערכת המתוחכמת הענקית הזו שנקראת ‘ים’ (או אוקיינוס). תהליך פירוק ובניית הקונכיות והצדפים הוא עוד מנגנון בתוך המערכת הזו, שכל בורג בה הוא בעל משמעות. אותם הצדפים והקונכיות שאתם רואים בחוף הם בדיוק בורג כזה. הם אולי נראים כפסולת שיצאה משימוש, אך הם הולכים לשכב על החוף, להיסחף אל הים, שוב להיפלט אל החוף ושוב להיסחף, אולי לשקוע איפשהו על קרקעית הים… ושוב וחוזר חלילה, כך במשך עשרות ומאות שנים, עד שהן ישחקו, יתפוררו ויתפרקו לחלקיקים קטנטנים, לחומרי הבסיס שמרכיבים אותם, לגיר – סידן פחמתי, שאותו ייקחו מהמים רכיכות חיות וייצרו ממנו את השלד, הבית, הקונכייה שלהן.

בכדי שהתהליך הזה יוכל להימשך גם בעוד עשרות, מאות ואלפי שנים ויחיו בים כל הארכיטקטים המופלאים הללו, כדי שגם הילדים, הנכדים, הנינים שלנו וכל אלה שיבואו אחרינו ידעו מה אלה צדפים וקונכיות, יכירו את הרכיכות ויוכלו להנות מכל יצירות האומנות המדהימות שהטבע מעניק לנו – חשוב מאוד לא לאסוף ולא לקחת את מה ששייך לטבע, לים. השאירו את הצדפים, הקונכיות, האבנים ושאר האוצרות הטבעיים במקום אליו הם שייכים.

צדפים נפוצים בחופי ישראל

מלבד מספר מבקרים עונתיים בחופים, רוב הרכיכות שאת קונכיותיהן אנחנו מוצאים בחוף הן דיירות קבע באזורנו, אז בואו נכיר כמה מהן.

נעמית – הצדפים הנפוצים והמוכרים לנו. לא תאמינו, אבל מדובר ברכיכה שעד מספר שנים האמינו שנכחדה וכל שנשאר לנו הוא שאריות השלד שלה, עד שגילו פרטים חיים שלה במים העמוקים.

בוצית – יש הטוענים כי הפרטים שאנו מוצאים היו בחופים שייכים למין בוצית מגוונת, שהיגר לחופינו מים סוף ודחק את המין המקומי.

סטרומבוס – חילזון שחי בסביבה חולית. הוא מתקדם ממקום למקום בעזרת רגל שרירית עם ציפורן בקצה וניזון מהרקבובית שבחול.

ליביה

ארגמון – חילזון טורף שבחופינו מוכרים ארבעה מינים שלו: ארגמון חד-קוצית, ארגמון תלת-תורי, ארגמון קהה-קוצים וארגמונית אדומת פה. הארגמון מפריש חומר אשר ממיס וקודח חור בקונכיית הטרף שלו ובאמצעות איבר דמוי “קשית” שולק את הטרף שלו דרך החור שקדח.
קיימות עדויות לכך שחילזון הארגמון הוא זה ששימש בימי קדם כמקור הצבע לפתיל התכלת בטלית, שהופק מבלוטה של החילזון.

טבורית

לסיכום, ראיתם קונכייה יפה מכל קונכייה או צדף שראיתם אי פעם בחייכם? צלמו אותה, או עדיף – הצטלמו איתה והשאירו את הקונכייה במקומה. כך תהיה לכם מזכרת וגם תשמרו אותה לדורות הבאים.

אהבתם את המאמר? רוצים לקבל פעם בחודש למייל את כל מה שחדש במגזין והטבות למנויי הניוזלטר בלבד? הירשמו לניוזלטר בטופס בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי.

עוד במגזין: בין צדפים ופרחים יש הרבה במשותף, לפחות בהיבט שמירת הטבע – כנסו כדי לקרוא על ליקוט וקטיף צמחי בר.

שלכם,
אלכסנדרה