כבר התחלנו באיזשהו שינוי בבית, הפרדת פסולת, שימוש חוזר באריזות, מעבר לשקיות רב-פעמיות, או גם וגם וגם.

אבל בכל בוקר, כשאנחנו מגיעים לעבודה, החד-פעמי בכל מקום. שרוול כוסות הפלסטיק עד סוף היום נעלם כלא היה, המדפסת עובדת שעות נוספות והדפים זורמים אל הפח, האריזות ממשלוחי המזון/הטייק אווי נערמות בפחים… בקיצור, כאב לב.

לי שוץ גביש ונעם שטיינר, מנהלות קבוצת “ירוק בהייטק”, גם הרגישו את כאב הלב הזה וחשבו שהן לבד. פוסט אחד בפייסבוק שינה את הכל ומאז הכל היסטוריה.

משרד אקולוגי – ההתחלה

לי: לא באתי מאיזה רקע אקטיביסטי ירוק, מלבד זה שבתור ילדה הייתי בתנועת “הצופים”. הגעתי מהרקע העסקי. עשיתי תואר דו חוגי בפסיכולוגיה ולימודי מזרח אסיה ואחריו טסתי לסין. עבדתי במכירות וקידום מכירות מול השוק הסיני. עבדתי עם חברות ענק.

מאוד נהניתי, אבל מה שהפריע לי בסביבה, זה שהשתמשנו בהמון כוסות חד פעמיות. בגלל שזה היה שם, מצאתי את עצמי גם משתמשת בהן. זה משהו שלא הייתי עושה קודם. פשוט כי הכוסות הרגילות היו רחוקות ואת רואה שכולם מסביב לוקחים חד-פעמי, אז את אומרת ‘טוב נו, מה אני כבר משפיעה?!’. זה הציק לי, אבל לא הרגשתי בנוח להעיר לאף אחד.

אז כתבתי פוסט בקבוצת “צרות בהייטק” של “תגידו, לעוד מישהו זה מפריע?”. כתבתי את זה בצחוק, בצורה הומוריסטית, “חשבתי שאנחנו אמורים להיות חכמים, אז מה נסגר”.

ממש לא ציפיתי לקבל אלפי תגובות, הרבה אנשים טובים באו ויצרו איתי קשר, ביניהם נעם. הם אמרו “וואוו, בואו נעשה עם זה משהו, אנחנו רוצים להיות חלק מהמהפכה”. לא ידעתי שבכלל יש מהפכה, זה היה גוד ניוז, איזה כייף!

יצא שהתאחדנו מכל החברות והקמנו את קבוצת הפייסבוק שקוראים לה “ירוק בהייטק”.

נעם: מעבר לזה שגדלתי על זה בבית, מכיתה ח’ עד יב’ הייתי בחוגי סיירות. זה היה חמש שנים כאלה של ממש לחיות בשטח ושם קיבלתי את האג’נדה של כלים רב פעמיים, של לא להשאיר זבל. אפילו לא להשאיר ניירות טואלט כשעושים פיפי בחוץ. באופן כללי, כמה שפחות להשאיר איזשהן עקבות שלנו בטבע.

גדלתי על טבע וסביבה וזו גם הסיבה שהגעתי ללמוד מדעי הים. למדנו יחד, אז את יודעת איך זה שם. במדעי הים יש נורמות חברתיות מאוד ברורות של שמירה על איכות הסביבה, כמה שיותר מיחזור, שימוש חוזר ומעורבות. אנשים שלומדים שם מאוד פעילים חברתית, מה שחיזק אצלי עוד יותר את הנושא.

לקריאה על החוויה שלי מהתואר הראשון במדעי הים לחצו כאן.

כשסיימתי את התואר עשיתי הסבה לפיתוח תוכנה ונכנסתי למשרה ראשונה במשרד, משהו שמעולם לא עשיתי. די מהר צרם לי עניין הכלים החד פעמיים, דברים כמו לקנות אוכל בחוץ בקופסאות של טייק אווי ואז להעביר את האוכל לתוך צלחת חד פעמית במשרד. כל אירוע שיש, הכל מלא בצלופנים ועטיפות. כל שי הכי קטן עטוף בעטיפות ועטיפות.

לחצו כאן לקריאה על תשובות לשאלות בוערות על מיחזור בישראל.

שלושה חודשים שמרתי את זה בבטן כי הייתי חדשה ולא היה לי מושג מה עושים עם זה. זו השגרה של אנשים, זה אורח החיים שלהם ומי אני שאבוא ואגיד למישהו “תשנה את ההרגלים שלך”?! אני גם מאמינה מאוד במגוון, בסוגים שונים של אנשים.

ואז לי כתבה את הפוסט ואני הייתי “הו! יואוו! סוף סוף אני לא לבד!”.

כייף מאוד לראות שיש עוד אנשים.

FAMING במקום SHAIMING

לי: היה שלב בו היינו צריכים להחליט מה לעשות, איך לגרום לכך שלקבוצה באמת תהיה משמעות והיא לא תהיה משהו שיחלוף מהר מאוד. החלטנו פשוט לפרגן לחברות שעושות טוב.

זה משהו שלמדתי דרך העבודה שלי עם ילדים, ואנשים זה כמו ילדים, פשוט גדולים. אמרתי לעצמי “אוקיי, איפה שאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו, זה מה שיצמח אחר כך ויתפתח”. אם נותנים את הפידבק על מעשים שליליים, הילד ימשיך לעשות מעשים שליליים, כי הוא רק רוצה את תשומת הלב שלך. אם את מתייחסת לדברים חיוביים הוא יגיד לך “את יודעת מה עוד אני יודע לעשות? גם ככה וגם ככה…” ויהיה הכי חמוד בעולם.

אז אמרתי בואו ננסה, פסיכולוגיה זה פסיכולוגיה. התחלנו לפרגן בפוסטים לחברות שעושות דברים ירוקים ופתאום זה יצר גל של עוד ועוד חברות שאמרו “היי! הנה, גם אנחנו עושות את זה” והתחילו לתת השראה אחת לשניה. זה היה ממש ממש מגניב.

התחלנו מהכוסות החד-פעמיות כי הן בולטות מאוד במשרד. המטרה הייתה להפיץ את ההשראה הירוקה ולעשות משהו בתור נקיטת עמדה, כך זה גם קצת מחייב את החברה אחר כך. ככה הכל התחיל.

יוזמים שינוי במקום העבודה ו’מעבירים את זה הלאה’

בהתחלה אמרו לנו “מה נראה לכם, לא איכפת להם בכלל מהסביבה, איכפת להם רק מהביזנס”. אני, כשאומרים לי שמשהו לא אפשרי זה הכי מדליק אותי שיש. חוץ מזה, אני חושבת שבסופו של דבר מה שמניע אנשים זה לא ידע, זה לא שאנשים רואים את מה שכתוב על חפיסת הסיגריות ואומרים “הו לא! זה יכול להרוג אותי?! אז אני אפסיק”. זה לא קורה.

מה שכן מניע אנשים לפעולה זה האספקטים הפסיכולוגיים. אנחנו משפיעים אחד על השני על ידי נורמות חברתיות. אז אם רק נצליח לייצר פה נורמה חברתית ירוקה זה יעשה את שאר העבודה. כל עוד אנחנו נותנים את הבמה למי שעושה משהו ירוק זה יעודד עוד ועוד חברות לעשות את זה. בגלל זה אני מקימה עכשיו סטרטאפ, שהמטרה שלו לייצר נורמה ירוקה במשרדים.

נעם: באתי למנהלת משאבי אנוש, שהיא האחראית על הרווחה ועל התרבות בארגון ואמרתי שזה ממש מפריע לי ואני רוצה שנעשה משהו עם זה.

לפני שנה הצטרפתי גם למשמר הים. זה ארגון התנדבותי בצלילה, שהאג’נדה שלו היא אקולוגיה ושמירה על הסביבה. יש שם מישהי שעובדת ב”סודה סטרים” ועשתה מהפך ירוק בחברה עד רמת המיתוג של החברה, התייעצתי איתה ועם מנהלת הארגון.

מגייסים לשינוי באמצעות שיח וראיית האחר

החלטנו שאנחנו, העובדים, נעשה Happy Hour עם פעילות בנושא. מנהלת משאבי האנוש עשתה את הצ’ופרים, פרס לאחד המשחקים היה סט סבונים שהיא הכינה לבד ול-Happy Hour היא הכינה צ’ופר של ליפות טבעיות. אני עשיתי שאלון Kahoot, עם שאלות כמותיות ועובדתיות. שילבתי שם גם קצת תמונות וסרטונים. העובד השלישי בנה מצגת, כמה שקופיות והפעלה. הוא המחיש בכמה פלסטיק משתמשים ביום במשרד. הוא שאל בכמה מזלגות משתמש בן אדם אחד ביום במשרד, נגיד 2. כמה כוסות? נגיד 10… את כל הדברים הוא ערם על השולחן. במצגת הוא הכפיל את הכמות בצורה ויזואלית כפול שבוע, חודש, שנה… אחר כך עשינו על זה דיון. זה היה מדהים!

ניסינו לעשות את זה כמה שיותר קרוב ומחבר ורלוונטי, כי כשרואים ציפור עם קיבה מלאה בפלסטיק באי בקצה השני של העולם, זה רחוק וזה לא נוגע ברוב האנשים.

גילינו שזה מדבר לאנשים ומאוד מעניין ומסקרן אותם. חידשנו להם המון דברים שהם פשוט לא נחשפו אליהם. התעורר דיון במהלכו עלו שאלות כמו כשרות והיגיינה.

בראיון שלי עם אחראי תחום המיחזור בעיריית נתניה תוכלו למצוא מידע רב על התהליך ועל פסולת בכלל וגלגוליה.

בחודשים שלאחר מכן הפסיקו אצלנו, כמעט לגמרי, לקנות חד פעמי. התחיל תהליך בשיתוף עם העובדים. שלחו מייל לכולם “אנחנו מתכוונים לעשות שינוי ומאוד נשמח שתהיו שותפים. נשמח לשמוע את הצרכים והמחשבות שלכם”. קנו כלי זכוכית לטובת שומרי הכשרות, אפילו כפיות מזכוכית. הייתה חשיבה יצירתית וניסיון להביא פתרונות. כל העובדים קיבלו כוסות אישיות ממותגות עם השם שלהם ואנשים ממש השתמשו בהן. ממש אהבו את זה.

לאט לאט ההרגלים של העובדים השתנו. כבר לא ראית כמעט אף אחד משתמש בכלים חד פעמיים, כולם עברו לכלים רב פעמיים. וזהו, השינוי פשוט קרה.

עשיתם הכנה טובה.

נעם: כן. אני חושבת שההכנה הכי טובה הייתה לעשות את זה בשיתוף, להראות שאכפת לנו ושאנחנו מבינים שזה לא משהו שטריוויאלי לכולם. עדיין, זה משהו שהחברה רוצה לעשות ולכן רוצים למצוא את הפתרונות שיתאימו לכולם.

כוחם של יחידים

לי: אנחנו מרגישים כל כך קטנים ולא משמעותיים, אבל, עובדתית, זה לא נכון. כשעושים את החישוב, רק בתעשיית ההייטק יש 20-30% שמזמינים ארוחת צהריים. זה אומר 100,000 משלוחים ביום בימים כתיקונם. אם נסתכל רק על הסכו”ם לבדו, זה כבר יוצא חצי מיליון סטים של סכו”ם שרוב האנשים לא באמת צריכים. בכל סט יש כמה פריטי פלסטיק, כלומר מיליוני פריטים בשבוע, עזבי שנה או עשר שנים. הדברים הקטנים האלה מצטברים.

ב-200 השנים האחרונות טמפרטורת כדור הארץ עלתה משמעותית. זו המהפכה התעשייתית, זה אנחנו, זה כל אחד ואחד מאיתנו. יש תופעה של אחריות חברתית, שכשאחריות מתחלקת בין הרבה אנשים, אז הסיכוי שכל אחד מהאינדיבידואלים ייקח אחריות קטן משמעותית. זה כמו שאם את שולחת אימייל לעשרים איש, מה הסיכוי שמישהו יענה לאימייל?!

ככה אנחנו בני האדם, גם בהקשר של שינויי האקלים.

לקריאה למה לא ניתן להתכחש לשינויי האקלים לחצו כאן.

ב”ירוק בהייטק” אנחנו באים לפוצץ את הבועה הזו ולעודד אנשים כן לקחת אחריות ולעשות את מה שאנחנו כן יכולים. זה גם משפיע על הסובבים אותנו. הנה, הבחורה מ”סודה סטרים”, למשל, מה שהיא עשתה נתן השראה לנעם ונעם נתנה השראה לקולגות שלה.

לפעמים יש לנו תחושה שאם המציאות מתנהלת בצורה מסוימת זה הדבר הנכון, או שזה משהו שהוא בלתי ניתן לשינוי. זה פשוט לא נכון. זה לא נכון שההיסטוריה היא כזו קשיחה, קרו המון מהפכות לאורך ההיסטוריה. תראי כמה הקורונה שינתה בכמה חודשים. אנחנו נותנים השראה אחד לשני וזה נורא חשוב שכל אחד יעשה את מה שכן אפשרי, קטן ככל שיהיה, ולא יחכה לזה שמישהו אחר ירים את הכפפה. עצם הדיבור על המשבר הוא כבד צעד בכיוון הנכון, תראי מה קרה בעקבות פוסט אחד שפרסמתי. לכן אני עושה הרצאות השראה בארגונים.

“תנובה” עשתה ליין של מוצרים טבעוניים אלטרנטיביים ולא בכדי. הם חשים את המגמות בשוק, הם רואים את הקהל. לאט לאט המסר גם מגיע אליהם וזה הכי הגיוני. אנחנו במדינה דמוקרטית ונבחרי הציבור רוצים שהציבור יצביע להם ולכן הם יעשו את מה שצריך בשביל זה. זה כמו אפקט הפרפר, אתה לא יודע מה אוושת כנף במקום אחד יכולה לעשות במקום אחר. אתמול פתאום מישהי כתבה לי שפוסט שלי נתן לה השראה… העיקר לעשות, להיות בתוך זה, להיות חלק מהגל העולמי הזה.

משבר האקלים – איך גרמנו לו ומה עושים עכשיו?

ב”ירוק בהייטק” ראינו שבדרך כלל מדובר באיזה עשרה אחוזים שאכפת להם. יש עוד עשרה אחוזים שהם לא בעד השינויים הספציפיים או שהם פחות מאמצי שינוי, באופן כללי. יש עוד 80% שהם בגדול בעד, הם פשוט נורא עסוקים וזה לא עלה להם לראש.

אם פשוט תגידי להם “היי, זה ממש טוב לכם. זה חוסך לכם בהוצאות וגם מציל את העולם וגם נותן לכם קארמה טובה” ווטאבר, אז הם לגמרי יעשו את זה ולא יתנגדו. אז כשאת חושבת על זה בעצם יש לך 90% מהחברה שיכולים לקיים ולקדם את הנורמה הירוקה.

ממחקרים שנעשו בתחום הפסיכולוגיה, בדרך כלל אחרי זמן-מה גם העשרה אחוזים הנותרים מצטרפים לשינוי. הם פשוט late adopters, מאמצי שינוי מאוחרים.

איך לא לעורר אנטגוניזם?

נעם: אחד הדברים שראיתי שעולה הרבה בירוק בהייטק, בעיקר בהתחלה, זה החשש לעורר אנטגוניזם. זה גם אחד החששות הכי גדולים שהיו לי.

לי: אנחנו לא באים להילחם באף אחד. אם מישהו רוצה להשתמש בכלים חד פעמיים או שחשוב לו להשאיר את המזגן נורא קר, או ווטאבר, תנו לו. אין פה מה להילחם. כן, אפשר לדבר על זה, אבל לא צריך ללכת ראש בקיר ולשים את עצמכם בפוזיציה לא נוחה מול שאר הקולגות. בואו נתמקד בדברים החיוביים שאפשר לעשות. ראינו שיש לזה אימפקט מאוד משמעותי וזה פשוט עובד.

אם מישהו אומר שמשהו חשוב לו, אז לנסות להבין למה זה חשוב לו. למשל, בנושא של כשרות, אמרו שהחרדים מתנגדים. זה נורא קל להעביר את האשמה, שהחברה שלנו לא ירוקה, עליהם. אחרי שפיתחנו שיח הבנו שלא מדובר בכל סוגי הכשרות ולרובם כן מתאים כלים מזכוכית, כי ברגע שזה עובר הגעלה במדיח עם המים הרותחים זה בסדר. אז היו כמה חברות שקנו מדיחים. הדבר הלא אפשרי הזה נפתר ברגע שהיה דיאלוג ותקשורת. הרעיון הוא לעבוד ביחד ולא להשאיר פצועים בשטח. הרעיון הוא למצוא פתרון שמתאים לכולם.

לשנות את הגישה מ”אנחנו נלחמים למען הסביבה” ל”אנחנו מגייסים אלינו אנשים”.

בדיוק. לתת השראה, לפעול בצורה חיובית, להזמין להצטרף אלינו ולהשתמש ב-FOMO (Fear of Missing out), כי כל העולם כבר שם ואנשים לא ירצו להישאר בחוץ.

כשאתה מרגיש חלק מקבוצה זה נותן לך כוח וגאווה. מחקרים פסיכולוגיים מראים שזה דבר שמשפיע בצורה חיובית מאוד. למה לאנשים חשוב להיות אוהדים של קבוצת כדורגל אחת ולא אחרת? למה הם אפילו הולכים מכות? בדיוק מהסיבה הזאת. פחות טיפה בים ויותר טיפה בים של טיפות.

בואו נשמור על קשר! הירשמו לניוזלטר (בכפתור הצהוב בתפריט הראשי או בתחתית העמוד) וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה