מאז שנכנס לחיינו המיחזור בתחילת שנות ה-90 הוא עומד במרכז אינסוף ויכוחים. על כל מי שתומך בתהליך יש מי שיתנגד ובכל מקרה, כולם מסכימים שאנחנו מפגרים משמעותית אחרי מדינות המערב בכלל ואירופה בפרט.
כבר שנים שאני מפרידה פסולת, ויעיד על כך שק האריזות הענק שמחכה כבר שבועיים שאפנה אותו (חורף, קר וגשום… הוא ימשיך לחכות. ולגדול). כנראה שכחלק בלתי נמנע מהתהליך לחיים מתחשבים יותר בסביבה, עולות אצלי לא מעט שאלות וספקות לגבי הפעולות שאני לוקחת כבר כמובנות מאליהן.
מאמר זה מצטרף לראיון שלי עם איתי, ממונה תחום המיחזור בעיריית נתניה, שנתן תמונה מקיפה ומעניינת על פסולת בכלל ותהליך המיחזור בפרט. אני ממליצה בחום להתחיל מקריאה שלו.
הפעם ניתן תשובות לשאלות הפרקטיות והבוערות בכל הנוגע למיחזור. נתחיל מהבייסיק ונרד לשאלות ברומו של עולם 😉.
מה אפשר לזרוק לפח הכתום ומה לא?
בפח הכתום שמים אך ורק אריזות.
כן, זה כואב, כי זה אומר שכל שאר הפלסטיק, כמו אטבים (שמישהו יגיד לי איפה מוצאים אטבים ששורדים יותר מחודש!), צעצועים, מברשות שיניים ושאר המוצרים שאינם עונים לתיאור “אריזה” (כולל כלי פלסטיק חד פעמיים) הולכים לפח הכללי ומשם רובו להטמנה.
מה כן? קרטוני שתייה וחלב, שקיות ניילון מכל הסוגים, קופסאות שימורים, אריזות מתכת (למשל של תרסיסים), אריזות קלקר, קפסולות קפה ועוד.
ברשויות שבהן אין פחים כתומים, מוצבים לעיתים פחים אפורים והם מיועדים לאריזות המתכת.
שאר הפחים
הפח הסגול – זכוכית. כל סוגי הצנצנות, בקבוקי הבושם ובקבוקים שאינם חייבים בפיקדון.למען האמת, אני שמה שם גם את הבקבוקים שכן חייבים בפיקדון, פשוט כי אני מתעצלת להתעסק עם איסוף בקבוקים והיסחבות איתם לסופר.
פח כחול – מוצרי נייר וקרטון בלבד (לא אלה של המשקאות, אותם שמים בפח הכתום).עיתונים, מגזינים, מחברות, ניירות אריזה, קרטונים דקים (למשל של הביצים), גלילי נייר טואלט, קרטוני פיצה וקופסאות קורנפלקס.את הקרטונים הגדולים והעבים שמים בקרטונייה אחרי שיטוח.
המידע לקוח מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה.
מה עושים עם סוללות ומכשירי חשמל (פסולת אלקטרונית)?
סוללות, כבלים מסתוריים, נורות חשמל שרופות, מכשירים שיצאו מכלל שימוש ועוד. את כל אלו חשוב מאוד לא לזרוק לפח הכללי כי יש בהם שפע של חומרים רעילים מסוכנים מאוד, ביניהם מתכות כבדות שמזהמות את הקרקע והמים.
אז קודם כל, מזל שאני כותבת לכם את הפוסט הזה כי הנה תגלית מרעישה עבורי: לפי חוק פסולת אלקטרונית, בתי עסק שמוכרים ציוד אלקטרוני מחויבים לקלוט מכשירי אלקטרוניקה קטנים למיחזור!
רגע, יש עוד. החוק קובע גם שאם קניתם מוצר אלקטרוני גדול (למשל, מקרר חדש), המשווק ממנו רכשתם את המוצר אחראי לפנות את המקרר הישן שלכם ולדאוג למיחזורו ללא עלות!
אופציה שלישית היא מתקנים עירוניים לאיסוף פסולת אלקטרונית. באתר הרשות תוכלו למצוא את הכתובות שבהן המתקן מוצב. כמו כן, תוכלו למצוא את מפת המתקנים באתרים של שני התאגידים שעוסקים באיסוף פסולת אלקטרונית: אקומיוניטי ומ.א.י.
ותודה לכתבה בהארץ על התגליות המרעישות!
ומה לגבי תרופות?
אם הצטברו אצלכם תרופות שפג תוקפן או שאין לכם יותר צורך בהן – בבתי המרקחת (אני ראיתי בקופת החולים) יש פח ייעודי לאיסוף התרופות הללו. בהטמנה, התרופות מתפרקות ומחלחלות אל האדמה ואל מי התהום ומשם לנחלים ולים ומזהמות אותם.
כמה פסולת באמת ממוחזרת כיום בישראל וכמה נשלחת להטמנה?
נתייחס לפסולת שמקורה ברשויות המקומיות (ולא מהתעשייה). נכון ל-2017, כמות הפסולת המעורבת הייתה כ-5.4 מיליון טונות, 22% מתוכן נשלחו למיחזור. למעט הגזם*, אחוזי המיחזור של החומרים השונים הם: 31% קרטון, 30% זכוכית, 29% חומר אורגני, 5% פלסטיק ו-10% נייר. החלק המכריע של קרטון, נייר וזכוכית הגיע מהפרדה במקור על ידי התושבים, לעומת החומר האורגני, הפלסטיק והמתכת שהופרדו בעיקר בתחנות המעבר מהפסולת המעורבת.
*נכון שחשבתם על גזם כענפים ושאריות מפעולת הגיזום? זה גם מה שאני חשבתי בהתחלה, אז זהו שלא. מדובר בפסולת הגדולה, למשל רהיטים, שמוצאים לרחוב ומפונים אחת לשבוע.
תחנות מיון הפסולת נמצאות בעפולה, בראשון לציון ובאילת.
נכון להיום, אין בישראל מיחזור פלסטיק לרמה של חומר שמאושר לאריזות מזון. לכן חברות שמעוניינות לארוז את חומרי המזון שלהן בפלסטיק ממוחזר, מייבאות אותו מחו”ל.
במאמר שכתבתי על כלכלה מעגלית הסברתי כיצד היא פועלת ומה המשמעויות שלה לסביבה ולנו. בנוסף, במאמר על צדק סביבתי דיברנו על החשיבות של חיזוק הכלכלה המקומית (לתושבי ישראל – קנייה “כחול לבן”) מבחינה סביבתית. אין ספק שהאילוץ לייבא חומרי גלם ממוחזרים מחו”ל פוגעים בכלכלה המעגלית והכלכלה המקומית. מהמחקר שערכתי ברשת עולה שהמדינה פועלת כדי לייעל את המיחזור בארץ ואלה בשורות נפלאות! 😊
פלסטיק בפני עצמו הוא קשה ויקר למיחזור. הבעיה מחמירה כשאריזות רבות מיוצרות בצורה שלא מאפשרת את מיחזורן. לכן חשוב לשים לב לסימן שאומר שהאריזה ניתנת למיחזור ו/או עשויה מפלסטיק ממוחזר ולהעדיף מוצרים כאלה אם יש אפשרות.
כאן תמצאו את רשימת מפעלי המיחזור בישראל.
למה יותר זול למחזר מאשר להטמין?
החוק להסדרת הטיפול באריזות שנחקק ב-2011 מטיל על היצרנים והיבואנים את האחריות להתקשר עם גוף שהוכר על ידי המשרד להגנת הסביבה לצורך טיפול באריזות. היצרנים והיבואנים משלמים עבור הטיפול באריזות שהם מכניסים לשוק. עלות זו מושקעת במימון האיסוף והמיון של פסולת האריזות ברשויות המקומיות, כמו גם בחינוך ובהסברה לעידוד התושבים להפריד עוד ועוד אריזות.
העלות משתנה כתלות בסוג החומר והכמות שלו, כדי לעודד את היצרנים להשתמש בחומרים שמתאימים למיחזור.
לעומת זאת, הרשויות המקומיות משלמות היטלי הטמנה על כל טון פסולת שנשלח להטמנה. לרשות יקר יותר להטמין ולכן גם לאזרחים, שכספי המיסים שלהם מופנים להטמנת הפסולת במקום לשלל נושאים חשובים כמו תשתיות, חינוך ועוד.
בכל מקרה, כל הפסולת, גם זו המעורבת מהפחים הירוקים, עוברת תהליך של מיון וחילוץ של מה שניתן למחזר. רשויות שבחרו לא לאמץ את הפח הכתום מסתמכות לעיתים על כך.
יחד עם זאת, חשוב לדעת שהמיחזור של אותה פסולת שחולצה מהפחים הירוקים משמעותית פחות יעיל ואיכותי ממיחזור פסולת שהופרדה במקור (כלומר, בבית שלנו).
האם יש בכלל טעם להפריד פסולת?
חד משמעית כן. לצד הפחתת הפסולת שחשובה אפילו יותר. מיחזור פסולת (ובפרט חוק הפיקדון) מצמצמים את הזיהום ברשות הרבים בפארקים ובמקווי מים. מיחזור מצמצם פליטת גזי חממה ומשמר משאבים. בנוסף, חוק האריזות מביא לייעול ושיפור האריזות של מוצרים כך שיתאימו לכלכלה מעגלית.
למרות שהתהליך אינו מושלם, הוא עדיף בהרבה על האלטרנטיבה – 100% הטמנת פסולת.
הבעיה המרכזית במיחזור, לדעתי, היא שלפעמים הידיעה שיש פתרון כזה, גם אם הוא חלקי ורחוק מלהיות מושלם, מספקת בידנו תירוץ לצרוך יותר מוצרים מזהמים תוך השקטת רגשות האשם.
לכן חשוב לי לסיים במסר ברור: מיחזור הוא פיתרון קצה חלקי מאוד. אם ברצוננו לעשות שינוי מהותי לטובת הסביבה, חשוב לצמצם את הפסולת שאנחנו מייצרים לצד הפרדת הפסולת לפחי המיחזור השונים.
במגזין קיימים מגוון רעיונות לצמצום פסולת בתחומים שונים. עיינו במגזין ואמצו לעצמכם את הרעיונות שהתחברתם אליהם יותר ושתעשו אותם בהנאה. אני למשל נדלקתי ממש על רעיון לחידוש כוורת איקאה ישנה שיש לנו בהשראת הראיונות שלי עם שרון גרה, מעצבת הפנים הירוקה, ואבי, הבעלים של חנות הקונספט היפואית אאוריקה.
בואו נשמור על קשר! היצטרפו אליי בניוזלטר ונתראה אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין. ההרשמה בתחתית העמוד או בכפתור בתפריט הראשי.
שלכם,
אלכסנדרה
