מזמן לא הייתה לנו פה כתבה בסדרת “מצאתי בחוף הים”, אז יצאתי לחוף לגון (ארגמן לשעבר) בנתניה בחיפוש אחר אוצרות.
על רוב האוצרות שמצאתי דיברתי לא מעט בכתבות קודמות בסדרה ובמאמר שעסק בצדפים. בהתחלה התאכזבתי, אבל אין כמו הטבע בכלל והים בפרט כדי לתת השראה. ככל שהמשכתי בטיול (תוך כדי שאני מצלמת את הגור החדש של אמא שלי שזו הייתה הפעם הראשונה שלו בחוף הים) המוח שלי קפץ מאסוציאציה לאסוציאציה והמשיך כך עד רגעים אלו ממש, בהם אני כותבת.
לאורך הכתבה הזו אקח אתכם למסע האסוציאציות שהוביל אותי מהתבוננות במצוקי הכורכר וגילוי על ידי מוג’ו (הגור) של סלע קונגלומרט (עליו הסברתי בקצרה בעבר) – אל מערכת הרכסים המרכז-אוקייניים.
מה זה ואיך זה קרה?
עקבו אחריי, הפליאה מובטחת.
סלעים
לתחושתי, יש לנו נטייה קלה להתעלם מסלעים. מקסימום, להתרשם מצורה מעניינת שהזמן העניק לאיזו אבן* ולהמשיך הלאה בחיינו.
*למדתי מד”ר לגאולוגיה, דותן שקד גלבנד, שאבן היא מעשה ידי אדם ואולם סלע הוא הדבר הטבעי. תוכלו לקרוא את הריאיון המרתק איתה כאן.
אבל, למעשה, סלעים הם עולם מרתק, שמתחיל בחלל ומסתיים במעמקי הימים והאוקיינוסים וחוזר חלילה במחזור אינסופי, או כמו שדותן אומרת, “כדור הארץ הוא אורגניזם חי ונושם”. אם עדיין לא קראתם את הריאיון איתה, באמת שאני ממליצה בחום. זה יהיה ספתח נפלא עבורכם לכתבה הזו.
מצוק הכורכר
ידעתם שכורכר הוא סלע ייחודי לאזור חופי הים התיכון שבין טורקיה וסיני?
הכל מתחיל מדיונות החול, שמורכבות בישראל מ- 30%-90% גרגירי המינרל קוורץ והיתר רסק של שלדי בעלי חיים ימיים ומעט מינרלים נוספים.
הגשם שיורד על הדיונות ממיס את החומרים שמרכיבים אותן, כך שהם הופכים למלט שמחבר את גרגירי החול והופך את הדיונות לרכס כורכר.
בישראל רכסי הכורכר נתונים לבליה (או גידוד. על שמו של התהליך נקראות טבלאות הגידוד) על ידי גלי הים שיוצרים את מצוק הכורכר.
מעט אחרי שהתבוננו במצוק הכורכר המרשים לאור השקיעה, מוג’ו שחפר כל שני צעדים בחול (הוא התלהב נורא מכך שהחוף מלא באוצרות והתאכזב מיד לאחר מכן מכך שהם אינם אכילים) מצא את זה –
סלע קונגלומרט
זהו סלע תלכיד שמורכב מחלקיקי סלעים ושלדי בעלי חיים שעברו שחיקה ממושכת על ידי זרמי מים חזקים (בנהר, למשל) או גלים חזקים (בים) עד שקיבלו צורה מעוגלת.
החלקיקים האלו עוברים תהליך ארוך של דחיסה על ידי שכבות קרקע (כמו שרואים ממש בבירור על ההרים בדרום ובצפון). חול וחימר משמשים דבק שמאחד את החלקיקים יחד לסלע אחד.
יודעים למה הדגשתי את המילה ‘דחיסה’? כי היא הובילה אותי לנושא הבא –
רכס תת-ימי (מרכז-אוקייני)
אבל קודם –
מבוא קצר למבנה קליפת כדור הארץ
“באופן שוטף, בכל רגע ורגע, יש תנועה פנימה והחוצה מכדור הארץ. חומרים נקברים במעמקי כדור הארץ, עוברים התכה, ובמקומם חומרים אחרים מתפרצים, דרך הרי געש, גזים או סלעים שמתרוממים ונחשפים אל פני השטח. זהו מחזור הסלעים.” מתוך הריאיון עם שקד דותן גלבנד, ד”ר לגאולוגיה
אולי אני אחדש לכם עכשיו ואולי לא (כשהמוח מעבד כמויות גדולות של מידע כמו המוח שלי, הגבול בין המובן מאליו לבין התגליות המרעישות הופך מטושטש): הרי געש ומקומות נוספים בהם עולה חומר מתוך קליפת כדור הארץ נמצאים בחיבורים שבין לוחות טקטוניים*.
*לוחות טקטוניים – מערכת לוחות ענקיים שנמצאים מתחת ליבשות והאוקיינוסים ויוצרים את קליפת כדור הארץ. הלוחות “צפים” על מאגמה (סלע מותך וחם בטמפרטורות שבין 600–1,800 מעלות צלזיוס), תנועת הציפה הזו היא זו שגורמת לתנועת היבשות, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש ועוד.
כולנו למדנו עוד ביסודי שכאשר לוח נדחס תחת לוח אחר מתרחשת רעידת אדמה. החלק שלא למדנו (לפחות אני) זה שאותו חלק של הלוח שנדחס מטה – נדחס אל תוך מעטפת כדור הארץ העליונה (אותה שכבת מאגמה) ומותך. במקביל, במקום אחר, מתרחשת יציאה של המאגמה (שהיא, כאמור, סלע מותך) אל פני השטח.
מוזמנים לצפות בסרטון הזה על תהום מריאנה והחיים הימיים המופלאים בה – הנקודה העמוקה ביותר הידועה והנגישה בקרום כדור הארץ (עומק מקסימלי של יותר מ-11 קילומטרים). באזור זה מתרחשת דחיסה של לוחות טקטוניים אחד כלפי השני ונוצרת סביבת חיים ייחודית:
רכס תת-ימי (מרכז-אוקייני)
רכס תת-ימי הוא רכס הרים שנוצר במקומות שבהם לוחות טקטוניים מתרחקים אחד מהשני במעמקי הים.
כתוצאה מכך, זורמת מאגמה ממעטפת כדור הארץ אל פני השטח, מתקררת במהירות במגע עם המים ויוצרת קרום אוקייני חדש (ששונה מהקרום היבשתי בעובי, בהרכב הכימי, בצפיפות ובגיל). התהליך מתרחש תמידית (הדמיה של התהליך בסרטון ב-00:30. ב-1:08 מוסבר התהליך כפי שהוא קורה בתהום מריאנה – דחיסה של לוח טקטוני אחד אל מתחת לשני).
הרכסים המרכז-אוקייניים בכל העולם מחוברים ויוצרים את שרשרת ההרים הארוכה בעולם (80,000 ק”מ). אחד הקצוות של שרשרת זו מגיע עד אלינו – באילת (השבר הסורי-אפריקאי).
זו הייתה הצצה אל המסע שהמוח שלי לקח אותי מהסלעים שמצאתי בחוף.
יש לי עוד כל כך הרבה להגיד על סלעים, במיוחד על אלה שבים. חלק תוכלו לקרוא בכתבה על טבלאות הגידוד ואת השאר אשמור לפעם הבאה.
ועד אז,
איך היה, אהבתם את הכתבה? אם עדיין לא הצטרפתם לניוזלטר, עשו זאת עכשיו בתחתית העמוד או בכפתור בתפריט הראשי וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.
שלכם,
אלכסנדרה