“בתור ילד היה לי משחק בשם “קונקס”. המשחק מכיל כל מיני רכיבים שאיתם אתה יכול ליצור מה שאתה רוצה. הייתי בא ואומר נגיד “טוב, בא לי עכשיו ליצור רכבת הרים” ומתחיל לאלתר. הרגע של האלתור, של החיפוש אחר פתרון הבעיה, תמיד היה הדבר שהכי עניין אותי, בתור ילד ובחיים. בחיים אתה משחק בפרמטר הכלכלי, האומנותי, בכל פרמטר. אני חושב שהגישה הזו מוסיפה הרבה מאוד צבע.”
הכירו את אבי חליוה, בן 35, תושב יפו, המייסד והבעלים של חנות הקונספט היפואית למיחדוש פריטים ואביזרים דקורטיביים בעבודת יד, EUREKA.
איך הכל התחיל?
נולדתי וגדלתי ברמלה עד שההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 7. לימודים פחות העסיקו אותי, הייתי בצופים, במד”א ובכדורגל ועשיתי עוד הרבה דברים אחרים.
כילד וגם אחרי הצבא, תמיד הרגשתי שיש לי שם של מישהו שהוא בחור נהדר, אבל חי ליד. אחלה פוטנציאל, אבל לא עושה איתו שום דבר. לא יציב, לא עקבי, לא מבינים את ההחלטות שלי. אין לי בגרות, אין לי תואר. אבא שלי תמיד אמר לי “אין לך קוליקו”, אין לך טוסיק בטורקית. העולם הישן מחפש את העקביות ואת היציבות. עם השנים הבנתי שאני עושה את הדברים כי אני מאמין בהם ולא כדי לרצות את העולם.
אחרי סיום בית הספר הלכתי למכינה קדם-צבאית. זו שנה שהפכה לי את החיים ועזרה לי לגלות מי אני. התגייסתי לצבא ואחרי שנתיים בקורס טיס, בעקבות פטירתו של סבא שלי, התחלתי לשאול את עצמי אם זה מה שאני רוצה לעשות בחיים והחלטתי לחתום ויתור בגיל 21. באותה תקופה עברתי לכפר אדומים, התחלתי לשמור שבת ולהתקרב יותר לעולם היהודי המסורתי. כשהשתחררתי חזרתי בתור מדריך למכינה שבה למדתי, אחר כך עבדתי תקופה קצרה בתור מנהל פרויקטים בחברה שבונה משרדי יוקרה, ואז עברתי לירוחם וניהלתי מתנ”ס לבני נוער וצעירים בסיכון, ושוב חזרתי לירושלים והקמתי מיזם חינוכי. תוך כדי, עבדתי בכל מיני עבודות כדי להתפרנס, שטיפת מדרגות, נציג קבלה בהוסטל, לוגיסטיקה לאירועי שטח וטיולים… עבדתי בהמון עבודות, המון, ואני מרגיש שזה הכשיר אותי לרגע הזה. לקחתי קצת מפה וקצת מפה ופתאום הכל הסתדר.
יפו – התזה ואנטי-תזה
לפני שלוש שנים הגעתי ליפו. אני מכיר את יפו מאז שאני ילד קטן, היא מאוד מזכירה לי את רמלה שגדלתי בה, משהו בסביבה, בחברה המעורבת, בריחות, בצבעים, באנרגיות.
עבדתי כאחראי משמרת בביר-בזאר ואז הופיעה הקורונה והבנתי שאני רוצה לפנות לעולם העסקי, רק שלא היה לי רעיון. בעודי עובד בבר, הרגשתי שיפו קצת השתנתה מאז שהייתי ילד. הרגשתי שכל מי שבא ליפו מגיע לחוות את יפו כמו שהיא הייתה, אבל הוא כבר לא מוצא אותה. ניסיתי להבין למה.
הבנתי שיפו מורכבת מתזה ואנטי תזה. התזה היא שיש פה חנויות של סוחרים ותיקים, מרוקאים, פרסים, טורקים… שמביאים את הצבע הייחודי, השפה, אפילו המבטא. אתה קונה שטיח פרסי מפרסי. הקטע של יפו הוא הוינטג’ והיד שנייה, רק שהיום אנשים לא באים ליפו בשביל להצטייד ולקנות סלון או שולחן. סביר להניח שתוך 10-20 שנים הסוחרים האלו יסגרו את העסק, הילדים שלהם, ככל הנראה, לא ימשיכו אותם והדבר הזה יעלם מיפו.
האנטי-תזה היא חנויות של סחורה מיובאת מחו”ל שנפתחות ביפו. זה נהדר, אבל אין בזה שום דבר ייחודי ליפו, כי זו סחורה שאפשר למצוא אותה בכל מרכז מסחרי או קניון.
ההארה, אאוריקה
אני בן אדם של חיבורים הוליסטיים. המכינה שבה למדתי, היא מכינה של חילונים ודתיים, הנחיתי קבוצות בגשר שעסקו בזהות יהודית ישראלית… זה הקטע שאני הכי אוהב. אז מה זה העסק הזה שאפשר לחבר בו את הדברים, לחבר בין הישן, המכובד והמסורתי לבין החדש, שיש בו צורך ויש לו הצדקה? ככה נולדה אאוריקה.
חיפשתי בפינטרסט ואספתי כל מיני רעיונות מגניבים, ששמים במרכז פריטים שסיימו את תפקידם ונותנים להם חיים חדשים. לכל לקוח שהגיע אליי לבר הראיתי את התמונות ושאלתי האם הוא מכיר מותג או חברה שעושה את הדבר הזה? האם היה קונה משהו מכאן? אם כן, בכמה?
בלי יוצא מן הכלל, כל מי ששאלתי, בכל הגילאים ומכל המגוון שהגיעו אליי, מצאו משהו שהתחברו אליו. התייעצתי עם הבעלים של הביר-בזאר. בשנתיים האחרונות באתי אליו עם מלא רעיונות והוא אמר לי “אבי, לא מספיק טוב” ופתאום הוא אמר לי “מצאת”. החלטתי שאני קופץ למים.
בשבוע האחרון של ינואר 2021 התחלתי את השיפוץ, בסוף אפריל פתחתי את העסק.
היה שלב של משבר, חודשיים אחרי שהעסק נפתח. אמרתי לבורא עולם, שאני הולך איתו יד ביד, “אם הייתי צריך לעשות את כל הסיבוב הזה בשביל לפתוח את העסק לחודשיים ואז לסגור אותו, תודה רבה, אני מקבל את זה באהבה והיה לי מזה כייף! אני אלך עכשיו ואעבוד ואחזיר חובות של 300 אלף שקל, אבל אני מבסוט, כי היה לי את הניסיון, החוויה הזאת”. אחרי השיחה איתו דברים שוב התחילו להסתדר. יש פה מלא ניסים שאני לא יודע להסביר אותם.
חפצים שמספרים סיפורים
בקבלה יש מושג שנקרא “רשימו”. נגיד כשאת מטיילת בעולם ונכנסת למקום קדוש, בית תפילה למשל, לא משנה של איזו דת, את מרגישה אנרגיה אחרת באוויר. הסיבה לכך, לפי הקבלה, היא שהרבה אנשים התפללו שם, בכו… האנרגיה הזו נשארה בחלל. אותו הדבר קורה באאוריקה. אני חושב שזו הסיבה לכך שאנשים שנכנסים לאאוריקה נפתחות להם העיניים והם מתמלאים בהשראה.
למשל האופניים, מישהו או מספר אנשים רכבו עליהם, קשרו אותם, תיקנו להם פנצ’רים, צבעו אותם, סידרו ושימנו אותם, נתנו בהם אנרגיה. יש לנו שתי מזוודות למטה מימי המנדט וגם מזוודה של צים. המזוודה הזו פעם שימשה בן אדם, הוא שם בה דברים, הוא עלה איתה לארץ, הוא שמר אותה, אולי יצא איתה לטיולים, חיים שלמים התקיימו במזוודה עוד לפני שהיא הגיעה לאאוריקה.
ואז אאוריקה באה ואמרה למזוודה “אולי לא יפה כבר ללכת עם מזוודה כזו ולהעמיס אותה על מטוס, אבל את יכולה להיות משהו אחר ולספר את הסיפור שלך”. אנשים שמגיעים לחנות אומרים “היי, כזה בד היה לסבתא שלי והמזוודות האלה…” הפריטים מספרים להם סיפור. אנשים מחפשים חיבור לזהות שלהם, לעבר שלהם והם מוצאים אותם בפריטים באאוריקה.
העין מתרגלת מהר מאוד לשלמות. יש משהו בעין, כשהיא רואה משהו לא מושלם, שהרבה יותר מעניין אותה. הכל בר החלפה, אבל אם יש לפריט סיפור אתה לא תרצה להחליף אותו. באאוריקה החפצים מלאי אנרגיות וסיפורים (וסטייל) ולכן כשבן אדם נכנס לבית, הוא בהכרח יתייחס אליהם. פתאום החלל מדבר, מביע משהו ומפעיל אותו.
באאוריקה אנחנו קוראים לזה “להחזיר את סבתא לסלון”.
יש פה גם אלמנט חינוכי משמעותי מאוד. אדם בן 60 שעשה כבר גלגול בעבודה הוא כאילו כבר לא רלוונטי בשוק הצעירים, אבל יש לו המון ערך, המון ידע, ניסיון וחכמה. ברגע שאתה יודע איך להשתמש במה שהוא מביא לעולם, אתה יכול להפיק מזה המון גם עבורך וגם עבורו. אני חושב שיש פה שילוב של ראייה עסקית, ראייה תרבותית וראייה חינוכית במקום אחד.
הסדנאות – מרחב בטוח ליצירתיות וגילוי עצמי
הסדנאות הן הצד החינוכי של אאוריקה והן 180 מעלות ממה שאנחנו עושים במוצרים. המוצרים הם היי הנד, במחירים גבוהים יותר, והם מעין כוכב צפון שמראה לאן אפשר להגיע עם הרעיון. הסדנאות, לעומת זאת, הן ההפך הגמור. בסדנאות אנחנו לוקחים ג’אנק מהרחוב וכלי עבודה בסיסיים. אין פה מלטשת ואין פה ריתכת… כאן אנחנו מתנסים כשהדגש הוא החוויה.
אני מוצא שכשאני שמח, משוחרר וכייף לי, היצירתיות שבי היא פי אלף יותר גבוהה. הרעיון בסדנאות הוא לתת לאנשים את החוויה של חלל שמאפשר להם מקסימום יצירתיות. הערכים המובילים הם ערכי קיימות, מיחדוש, ביטוי עצמי וייחודיות.
קיימות זה המובן מאליו. לא צריך לדבר עליה, כל מי שמגיע לכאן מבין. זה לא מוזיאון למיחזור ו”בואו נסביר לכם למה חשוב למחזר”. לא, אנחנו פשוט נמחזר ואתם תבינו שאתם יכולים מחר בבוקר לעשות את זה בעצמכם, שיש אחלה רהיטים שהם על בסיס פריטים שהיו ליטרלי בזבל והעלו אבק. זה מסר בלתי מילולי מאוד חזק והוא הבסיס שלנו.
בהתחלה התלבטתי האם ליצור קטלוג שאנשים יוכלו לבנות משהו מתוכו, אבל החלטתי להעז ולהגיד “שומע? לא יודע מה תעשה, תתמודד. אני פה לעזור לך, לתת לך גב. אני רוצה שתחווה את השפע שהמזווה מציע ותתמודד עם כל הבלגן. יש לך קצה חוט בתוכך, גלה מה אתה רוצה, תתכנן ותבנה. הכל עליך.” אפשר לבוא לעשר סדנאות ובכל סדנה ליצור משהו אחר ולהתנסות בחומרי גלם שונים, זה אינסופי.
הצוות של אאוריקה
אתה רוצה לתת לאנשים את היכולת להתמסר לדבר הזה ולהפוך את החלום הזה לשלהם, כי הוא לא שלך הוא מעליך ולבד אי אפשר. אומרים “להצלחה אבות רבים” בקטע לא טוב, כאילו ברגע שמשהו מצליח אז הרבה אנשים לוקחים עליו בעלות. אני בוחר להסתכל עליו אחרת ולהגיד – בשביל להצליח אתה צריך אבות רבים, אתה צריך הרבה שותפים לדרך.
אנחנו מאוד משתדלים להתבונן באדם ולנסות להבין אותו, כל הזמן לבחון במה הוא טוב, מה הוא מביא איתו. זה כייף שיש אנשים שמגיעים לכאן כי הם מאמינים באאוריקה והם רוצים להיות חלק מהעשייה הזאת. מעבר לכך, הרבה פעמים אנשים פשוט מופיעים כאן. אנחנו אוהבים מאוד להכניס אורחים, אז יוצא שאתה מדבר עם מישהו ואומר “אתה ממזר, נראה לי שיש לך מה לתת פה”. יש פה אנשים טובים מאוד, שבאמת מתחברים לרעיון וזה הכי חשוב.
מסר מאבי, לסיכום
ביהדות אומרים “אם אתה רוצה לתקן את העולם, תקן את עצמך”. יש לכם בדל סיגריה? זרקו אותו בפח האשפה, הפחיתו את כמות החלב, הביצים, הבשר. צרכו פחות. אל תהיו במאבק, היו בהתפתחות, בהשלמה. זה עובד בדיוק כמו שאם כל אחד ישים שקל לצדקה יהיו 9 מיליון שקלים לנזקקים.
את אבי ואת אאוריקה אני מכירה מזה תקופה. כבר בפגישה הראשונה שלנו, מספר חודשים לאחר שנפתחה, התרגשתי מהחנות המיוחדת והאדם שעומד בראשה. זה שאבי מגיע מרקע של חינוך בלתי פורמלי הבהיר לי את הקליק הראשוני שהיה שם.
לפני מספר שבועות התארחתי בסדנה של אאוריקה. אין ספק שזו הייתה חוויה ראשונית וייחודית. קבלת הפנים הייתה חמה, ביתית ומאירה בחלל החנות המרתק. אלכוהול ליווה אותנו מרגע כניסתנו ועד יציאתנו מהסדנה וכמובן תרם מאוד לאווירה 😉. יוני, המדריך, ליווה והנחה אותנו בסבלנות ומקצועיות הן כאמן והן כאיש חינוך. כעת, כשגם חוויתי את העשייה, אין ספק שיש פה משהו מדהים.
אם סיימתם לקרוא עם חשק להשתתף בסדנה של אאוריקה (איך לא?!), דאגנו לכם ל-10% הנחה על סדנאות וסדנאות זוגיות (“ממחדשים את הדייט”) באאוריקה עם קוד הקופון: goldenwhale22, למימוש באתר פאנזינג. גם חוויה וגם תמיכה בעסק שכל כולו ערכים ושמירה על הסביבה. שימו לב, ההנחה תקפה ל-100 הרוכשים הראשונים, אז הזדרזו. 🙂
וגם מוזמנים לאתר החדש דנדש של אאוריקה ולעקוב בפייסבוק ובאינסטגרם.
אם חשקה נפשכם לעשות שופינג וגם לשמור על הסביבה, לחצו כאן ל-11 עסקים שעושים טוב לסביבה.
נהניתם מהריאיון? בואו נשמור על קשר! היצטרפו לניוזלטר (בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי) וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.
שלכם,
אלכסנדרה
