בספרו ‘חם, שטוח וצפוף’ מתאר תומס ל. פרידמן דמות דמיונית בשם סניור ורדה:
“הבה ניסחף לעת עתה על כנפי הדמיון ונשאל: איך תיראה חווה אידאלית בברזיל…”
פרידמן מתאר חווה שפועלת בהרמוניה עם הטבע שבתוכו היא נמצאת. הוא מדבר על מעברים אקולוגיים, מגוון ביולוגי, צמצום בשימוש בדשן ועוד. הכי חשוב, הוא מתאר כיצד סניור ורדה מרוויח באופן אישי וכלכלי כשהסביבה הטבעית שלו בריאה.
אבל למה להפליג על כנפי הדמיון ולמה ללכת רחוק עד ברזיל כשמסתבר, שפה בישראל, מתקיימת חקלאות אקולוגית.
אני שמחה להציג לכם את מיכל אקרמן, אגרונומית ומנכ”לית יקב תבור, שעשתה מהפכה בכל עולם היין בישראל.
מיכל אקרמן
“לי קוראים מיכל אקרמן, אני אגרונומית במקצועי, מומחית לגידול כרמים ויין. בוגרת תואר ראשון ושני בפקולטה לחקלאות ובמכון וולקני בתחום גפן ויין. אני ביקב תבור כבר 13 שנה. לפני כן הייתי ביקב אחר, ייעצתי גם ליקבים בכל העולם על גידול כרם.
התפקיד, בתור אגרונומית, הוא בעצם לגדל את הכרמים. להסביר לכורמים שלנו שעובדים איתי מה לעשות לכל זן ואיך, בכל מזג אוויר, בכל אדמה. איך להבטיח את חומר הגלם הכי טוב שאפשר להביא ליקבים ולהבטיח את המשכיותו.
מההתחלה
לפני שבע או שמונה שנים הגיעו אליי מהחברה להגנת הטבע. איזשהו אקולוג ראשי שם, בחור ג’ינג’י משוגע. הוא הפיל עליי את העניין הזה שהם רוצים לעשות עבודה משותפת עם גוף שיש בו המון חקלאות. המטרה לשנות במשהו את החקלאות שתתאים יותר לסביבה.
היה נשמע לי כמו כותרת גדולה מאוד. באותה תקופה התחילו לדבר על קיימות בכל מקום ופחדתי שהם רוצים לעשות עלינו איזה Green Wash כזה. הוא לחץ עליי ובסוף התיישבנו ודיברנו.
התחלנו פרויקט משותף במשך שלוש שנים רק על כרם אחד. ליקב תבור כרמים בכל הארץ, 2200 דונם בסך הכל. בחרנו ככרם הדגל שלנו בכרם בסירין. רמת סירין נמצאת מעל בקעת יבניאל עד נחל תבור. הכרם משתרע על שטח של 400 דונם מיוחדים מאוד מבחינת הטבע והמגוון הביולוגי.
הצלחתי לשכנע את המנכ”ל דאז לשים על זה כסף. אמרתי לו “בוא נראה איך אפשר באמת למנף את זה ברמה כזו שנגיע למצב שאנחנו מאמינים באמת שמה אנחנו עושים היום בכרמים גם יביא לנו בסופו של דבר חומר גלם איכותי, אבל צריך אורך רוח”. כל הזמן אמרתי לו את זה. זה הצחיק אותי שהוא אשכרה הלך איתי, הוא האמין בפרויקט הזה.
כתבנו מה אנחנו עושים היום כדי לגדל כרמים ומה אפשר לעשות כדי לעבור לחקלאות שהיא יותר מקיימת ויותר ידידותית לסביבה. באו אקולוגים חיצוניים, לא מטעם תבור ולא מטעם החברה להגנת הטבע, וערכו מיפוי של הסביבה.
בנינו פרויקט אדיר. מיפינו כל כרם וכרם בארץ וכתבנו את היתרונות והחסרונות אקולוגיים, מה צריך לשנות ולשפר. התייחסנו למסלולים של בעלי חיים, למסלולי זרימה של ערוצי מים קטנטנים שבעצם ניטע עליהם כרם בלי לשים לב.
חקלאות אקולוגית – הלכה למעשה
גילינו, למשל, שהכרם שלנו בתל פארס בגולן, יושב בדיוק על איזה ערוץ מים קטן ובעצם עוצר אותו מלהמשיך ולזרום בחורף. דבר כזה פוגע בכל אוכלוסיית בעלי החיים והצמחים שחיה על הערוץ הזה. הבאנו כלים כבדים, זה הכל הרבה כסף. שינינו את המסלול של הערוץ כך שיקיף את חלקת הכרם ויחזור לערוץ המקורי ובכך החזרנו את זרימתו.
לקריאה על חשיבות הנחלים לחצו כאן.
היום, בכל גידול חקלאי עושים הכל על מנת להשמיד את כל העשבייה מסביב וכמובן אם היו עצים בשטח לפני זה עוקרים אותם. זה הופך להיות גפן אחרי גפן… הקרקע כל הזמן נקייה מעשבייה, נקייה מעצים, נקייה מפרחים, נקייה מהכל. אנחנו עושים בעצם משהו שהוא לחלוטין בניגוד לטבע, במיוחד כשלוקחים שטח כמו 400 דונם ברמת סירין. רמת סירין היא רמה מדהימה עם צמחייה מדהימה ובעלי חיים וחורש טבעי ומגוון אדיר של ביולוגיה.
בלי קשר לכרם יין, כל החקלאות המסורתית בארץ נוהגת ככה: לוקחים שטח מתוך הדבר היפה הזה, עם כלים כבדים מזיזים את הכל, העיקר שיהיה שטח חקלאי מסודר. לא מפסיקים לרסס את הקרקע כדי שבאמת שום דבר לא יגדל, חוץ מהגידול שלך. המטרה שלא יהיו מתחרים על המים ועוד כל מיני הפרעות אחרות.
החברה להגנת הטבע ביקשו מאיתנו לשקם את המגוון הביולוגי שיש בכל כרם. החקלאים של פעם, המאוד מבוגרים, ויש לי כמה כאלה, להם היה הכי קשה לעשות את השינוי הזה. בעצם אם חושבים על זה, איך שגידרנו את הכרמים עד לפני 7-8 שנים, זה מדהים שאף אחד באמת לא חשב על זה. פתאום זה שינה לי את כל המחשבה על גידולים חקלאיים. אני באה מההתיישבות העובדת, מקיבוץ, אנחנו מגדלים חקלאות מגיל אפס. אף פעם לא היה לי במחשבה שחקלאות היא כל כך אנטי-טבע אם לא עושים אותה נכון.
מפסיקים לרסס צמחייה
התחלנו את הפרויקט הזה בכך שהצבנו מספר יעדים. המטרה הגדולה היא להפוך את הכרמים של יקב תבור לכרמים שמדברים את אותה שפה של הסביבה שבה הם גדלים. בראש ובראשונה, הפסקנו לרסס עשבייה. נתנו לצמחייה הטבעית לגדול בחורף, אחרי הגשמים. כשהעשבייה מתחילה להשתולל ועוברת את הגובה שלנו ושל הגפנים, נכנסים עם מכסחת ומחזירים אותה לגובה כזה שהיא לא מפריעה לאף אחד.
היה קשה נורא להסביר את זה לכורמים. מה פתאום לא מרססים עשבייה, איך אפשר לעבוד עם עשבייה, וצריך לקנות גם מכונות. בדיוק הגיע המרסס שעולה שמונים אלף שקל והתגאו באיך הוא יודע להיכנס לכל מקום ופתאום הוא יושב בצד. בבת אחת עשינו שינוי גדול ולא פשוט.
מה זה עשבייה? זה פרחים כמו שרואים בטבע, באביב הכל פורח, הכרמים נראים משגע, צמחייה נעימה כזו. פתאום התגלה שכל העשבים הרעים והמזיקים, שניסינו כל החיים האלה להילחם בהם, נעלמים, אין להם זכות קיום. ברגע שנותנים לעשבייה טבעית לגדול היא מתחרה עם הפולשים שכל הזמן התעלו מעל חומרי הריסוס וזה מדהים איך הם לאט לאט נעלמו.
בנוסף, הרווחנו שמירה על הקרקע מפני סחיפה. עכשיו כשיש מלא עשבייה והשורשים שלה, גם אם זה שורשים קטנטנים, אוחזים את הרגבים של הקרקע אין יותר סחף קרקע.
אז הכורמים התחילו להשתכנע.
זו הייתה ההתחלה, שלוש השנים הראשונות, בכרם סירין, עם החברה להגנת הטבע.
עולים שלב – מגדילים את המגוון הביולוגי
עכשיו שחזרה העשבייה הטבעית, המטרה הייתה להחזיר יותר מרק עשבייה.
הבאנו לרמת סירין סוקר בוטני לבדוק אילו עצים צומחים באופן טבעי באזור. הוא הגיש לנו דוח ואמר לנו שארבעת המינים העיקריים של עצים שנטועים ברמת סירין הם אלת ארץ ישראל, שיזף, חרוב ואלון. הלכנו למשתלות של קק”ל, שאלנו אותם אם יש להם את העצים האלה. אמרו לנו “בטח, בחינם”. מי ידע על זה בכלל?! בכמויות ובחינם. לקחנו איזה 400 עצים כאלה, התחלנו לטעת בהיקף של הכרם או בתוך הכרם באזורים שהם לא מפריעים בעבודה השוטפת.
מגוון ביולוגי טומן בחובו גם צמחייה וגם בעלי חיים. עכשיו כשהקרקע שהייתה חשופה התמלאה בפרחים וצמחים, חזרו גם יצורים קטנים. זה קרה, כנראה, כי יש להם איפה להתחבא, להחביא את המזון שלהם ואין להם קרינה ישירה של שמש. בנינו מסלעות של אבנים בכל מיני אזורים, כדי להחזיר כל מיני זוחלים, לטאות ודברים שיכולים לחיות בתוך מסלעה קטנה. לאט לאט ראינו איך חיות חוזרות, כי טוב להן, כי כייף להן.
לחצו לקריאה על היצורים הקטנטנים שמניעים את העולם – החרקים.
בנוסף, כשנגמר הבציר (שנמשך שלושה חודשים) ואין כבר ענבים על הגפנים אנחנו פותחים גדרות כדי להמשיך מסדרון אקולוגי שהיה שם מאז ומעולם. בכל אזור שאנחנו פותחים את הגדרות שלנו, פתאום רואים המון צבאים. כנראה הם התרגלו לעבור שם וברגע שגידרנו להם הייתה הפרעה בתנועה וזה סילק אותם לאזור אחר. פתאום כולם חוזרים בחזרה.
התנשמת
ברגע שהתחלנו לטעת עצים, התחלנו לראות ציפורים שעוצרות וחוזרות לכרם. צרעות טפיליות, שזה אחד הדברים החשובים היום בחקלאות התחילו לחזור לכרמים. המון מדבירים טבעיים הצליחו לחזור כי יש להם איפה להתקיים. בעקבות כך הצורך בריסוסים לגפן פחת. לדוגמא, כשהגיעה כנימה קמחית לתקוף את הגפן הגיעו כמויות של פרת משה רבנו לתקוף אותה. זה מן משחק כזה של הטבע שמתרחש בשמונה השנים האחרונות לנגד עינינו. זה פנטסטי לראות את זה.
מאחר והחזרנו המון עשבייה, גם נוברים התחילו לחזור, עכברים, כמויות אדירות של שפנים וגם בעלי חיים שפוגעים בכרם. לכן התחלנו עם פרויקט התנשמות ובנינו תיבות קינון בכל הכרמים. תנשמת היא המדבירה האולטימטיבית והיא שומרת על הכרמים שלנו.
יין וחקלאות מסורתית בישראל
אנחנו מדינה חמה ואנחנו לא מסתפקים אף פעם במועט, תמיד רוצים להוציא מכל דונם חקלאי יותר מכל העולם. מעמיסים על כל גפן כמויות יבול שהן לא הגיוניות, מנסים לפתח לה את כושר הנשיאה. יש גם המון מחלות. כנראה בגלל שיטת הגידול המסורתית שהיא לא חלק מהטבע, מה שמקשה על הגפן להתמודד עם מחלות. לכן כשמדברים על תוחלת החיים של גפן בישראל זה 15 שנה.
בעולם היין, בצרפת, באיטליה, בספרד, מדינות מסורת של העולם הישן – מבחינתם, גפן, רק מהשנה ה12-13 שלה בקרקע, מתחילה סוף סוף להתייצב. רק אז היא מתחילה להביא ליקב את הטעמים המיוחדים, את ריכוז הארומות המיוחדות, את ריכוז הצבע הייחודי. אז אפשר באמת לעשות יינות גדולים.
בישראל, מגיעים לשנה ה-12 ואחרי שלוש שנים עוקרים את הכרם כי הוא הופך לא כלכלי. הרגנו אותו במשך 15 שנה עם כמויות אדירות של יבול ועם חום מטורף. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה, אנחנו רוצים כרמים ל40-50 שנה כמו בצרפת, כמו בכל מקום. אנחנו מאוד מאמינים שהפרויקט הזה בעצם ילך לכיוון הזה.
חשיבות חקלאות אקולוגית בעידן של שינויי אקלים
בחורפים האחרונים, בגלל השינוי האקלימי, אין את הגשם הנעים הזה יותר, שהיה יורד מדצמבר אם הולכים עשרים שנה אחורה. במקום, יש מכות גשם. כשמגיעים 80 מ”מ בבת אחת, בעיר רואים מה קורה כשאין תשתיות. בשטח, כשהקרקע נקייה לגמרי ואין עליה עשבייה שאוחזת אותה עם השורשים, הקרקע כל הזמן זזה, סחף קרקע מטורף. כשמגיעים באביב לעבוד בכרם, מגלים תעלות מטורפות שטרקטור לא יכול לנסוע בהן.
כמובן שיש גם השלכות של זיהומים של כל הריסוסים, אבל זה ברור. לקריאה על מי התהום, חשיבותם והסכנות שעומדות בפניהם (כמו חומרי הדברה בחקלאות), כנסו לכאן.
אנחנו מאמינים שברגע שהכרם כל כך באינטגרציה עם הסביבה, הוא יעמוד בפני כל השינויים האפשריים שהשינוי הגלובלי האקלימי יביא איתו. בכל העולם מתרחשות שריפות מטורפות, הוריקנים, מפולות, סחף ומה לא נפגע? דווקא אזורי טבע שהם כל כך מגוונים. אז נעשה את החקלאות שלנו הכי מגוונת שיש.
אני לא יודעת אם זה קשור, אבל בשנה שעברה היה שרב מטורף בשבוע האחרון של חודש אוגוסט ואז עוד שבועיים בתוך ספטמבר. זה היה אחד השרבים שהיום בשרות המטאורולוגי מכנים אותם הגדולים ביותר בישראל. חום של ארבעים מעלות במשך יום אחרי יום. השבוע האחרון של אוגוסט זה שיא הבציר. כרמים בישראל קרסו אחד אחרי השני. הסתכלנו על הכרמים שלנו בכל אזורי הגידול, שום דבר לא קרס. אנחנו המשכנו את הבציר.
קרני השמש כבר לא פוגעות בקרקע חשופה שמחזירה את החום לגפן ומחממת את האשכולות. היא פוגעת בעשבייה ירוקה עם פרחים שבולעת את הקרינה ומחזירה לאזור האשכולות משהו הרבה יותר מינורי. זה חשוב במיוחד כי האדמה ברוב הארץ היא בזלתית ובזלת מתחממת בטירוף.
כמו כל תהליך טבעי, זה ייקח שנים, אבל לשם אנחנו שואפים. זה העיקרון של להחזיק את הגפן עוד המון שנים ולהתחיל לקבל ממנה אז את האיכויות שנותנות באמת את היין הטוב יותר.
אחרי שלוש שנים ברמת סירין, השיטה עברה לכל כרמי היקב.
עלויות של חקלאות אקולוגית
האמת שהעלויות לא היו גבוהות. עכשיו אנחנו אפילו בודקים אם אולי זה גם חוסך. יש עלייה מסוימת בצריכת המים כי יש יותר מתחרים על המים, אבל כמעט הפסקנו לדשן. אנחנו עושים כל הזמן בדיקות קרקע ורואים איך הקרקע מתחילה להיות עשירה בחומר אורגני. זה קורה בזכות בעלי החיים וגם בזכות תוצרי הכיסוח שאנחנו משאירים, שמעשירים את הקרקע.”
איך הקולגות בענף היין התייחסו לשינוי הזה?
“סחפנו את כל הענף. כל הענף לאט לאט מצטרף אלינו. לא בפרויקט מוצהר, אבל נגיד שאין כמעט מישהו שלא הפסיק לרסס עשבייה.”
מיותר לציין שיצאתי נפעמת מהריאיון, אבל יותר מזה, יצאתי עם מספר מסקנות:
- לא צריך להיות “ירוק בנשמה” ואקטיביסט מושבע כדי לעשות שינוי למען הסביבה.
- לכל אדם יש את הכוח לעשות שינוי גדול כקטן ולהשפיע על אנשים רבים נוספים.
והמסקנה המתבקשת –
- אם נאהב את הטבע ונהיה טובים אליו, הוא יהיה טוב אלינו בחזרה.
ומה אתם חושבים על הסיפור של יקב תבור? ספרו לי בתגובות.
ויש לי בקשה אחת נוספת – בפעם הבאה שאתם הולכים לסופר או צורכים כל מוצר שהוא, תנו עדיפות למוצרים ולעסקים שמתייחסים טוב לסביבה (למשל, העסקים שמופיעים במאמר הזה: שופינג אקולוגי – 11 עסקים שפועלים למען הסביבה).
וכמובן אל תשכחו להירשם לניוזלטר בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי וניפגש פעם בחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.
שלכם,
אלכסנדרה
