כבר לפני 30 שנה, בתור נער, היה אריאל מעמיס בקבוקים לרכב של ההורים ומסיע אותם מביתו בקרית אונו למיחזורית בפתח תקווה.

אריאל אלסנר בוגר תארים בקרקע ומים בפקולטה לחקלאות, במשפטים ובוגר החוג ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. הוא עבד ביחידת המחקר של אגף שימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות, שימש יועץ של השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא ז”ל, והיה עורך הדין של עמותת מלר”ז (מועצה אזורית למניעת רעש וזיהום בישראל ע”ר), העמותה הסביבתית הראשונה שנוסדה בישראל (שנות השישים).

כאן תוכלו לקרוא על עמותות סביבתיות בישראל, וגם כאן.

אריאל לקח חלק במחקר שעסק בשיקום נחל אלכסנדר, כממונה על הנגשת המידע מהמחקר למקבלי ההחלטות. כמו כן, במסגרת עבודתו השוטפת כעורך דין סביבתי הוא מלווה ומייצג עסקים ומפעלים בכל הקשור לתקנים סביבתיים שחלים עליהם.

לראיון עם אריאל הגעתי עם שפע של שאלות שנוגעות לאכיפת חוקי הסביבה החלים על מפעלים וכוחם של אזרחים מול מפעלים ענקיים אלו, וגם שאלות שנוגעות להנגשת ידע ויישום מסקנות המחקרים הסביבתיים על ידי מקבלי ההחלטות.
סקרנים לשמוע על המצב בארץ והדרך בה אנו צועדים? המשיכו לקרוא.

מה כוללת העבודה שלך כעורך דין לענייני סביבה?

העבודה שלי מתחלקת, בגדול, לשני תחומים: תחום הליווי של מפעלים ועסקים ברגולציה הסביבתית. כלומר, אני מלווה מפעלים ועסקים בכל מה שקשור בחקיקה ובתקינה הסביבתית שחלה עליהם על מנת שיוכלו לעמוד בתקנים הללו. התחום השני בו אני עוסק הוא טיפול במפגעים. עזרה וייצוג של אנשים כמוני וכמוך שסובלים ממפגעי קרינה, רעש, ריחות רעים.
בנוסף, לקחתי חלק במחקר שעוסק בשיקום נחל אלכסנדר.

עורך דין במחקר אקולוגי?

הפרויקט של נחל אלכסנדר היה סופר מעניין. הוא מומן על ידי קרן יד הנדיב. במסגרת המימון נדרש שצוות המחקר יכלול איש מקצוע שתפקידו להנגיש למקבלי ההחלטות שסביב הנחל את המידע שנצבר אצל החוקרים. אחד החוקרים היה שכן שלי והוא פנה אליי שאקח חלק בפרויקט.

היתרון שלי היה ההיכרות עם הנפשות הפועלות במועצה האזורית עמק חפר, בחברה הכלכלית, ברשות הניקוז, קק”ל, רט”ג ועוד. התחלתי ליצור קשרים. בחודשים הראשונים נפגשתי עם כל מי שיכולתי במטרה שיכירו וידעו שיש כאן עכשיו צוות מחקר שיכול לספק נתונים ולסייע בקבלת החלטות מבוססות מדע.

עד לאותו הפרויקט, היה מקובל לחשוב שניתן לשקם את הנחל בקולחים ברמה שלישונית (מי שפכים שטוהרו לרמת הניקיון הגבוהה ביותר כיום). הדבר הגדול שהצלחנו לעשות, בזכות העבודה שלי, הוא לגרום למקבלי ההחלטות להבין שהדבר בלתי אפשרי. הסברנו להם בצורה כמה שיותר פשוטה מדעית שאת הקולחים צריך להפנות לחקלאות בלבד.

חשוב לזכור, שנחל אלכסנדר, כמו רוב נחלי החוף, הוא נחל אכזב (רטוב בחורף ויבש בקיץ, למעט בקטע הקרוב לים, שם קיימת כניסה של מי ים). לכן סביר להניח שאם בעתיד, בהתאם להמלצות צוות המחקר, יופנו כל הקולחים לחקלאות הנחל יתייבש ויחזור להיות כמו שהוא באופן טבעי-היסטורי. יחד עם זאת, במידה ומקבלי ההחלטות ירצו להשאיר מופע רטוב באפיק הנחל, ניתן יהיה להקצות לנחל מים שפירים במסגרת פרויקט הקצאות מים לטבע – עליו בדרך כלל ממונה רשות הטבע והגנים. כך ניתן יהיה לשמר בנחל זרימה מינימלית של מים באיכות גבוהה שלא תפגע באקולוגיה שהתפתחה בו עם השנים. היום הדבר אפשרי לגמרי, בעקבות שימוש במים מושבים לחקלאות ובמי ים מותפלים לשתייה, מה שפתר את מחסור המים בישראל.

כנסו לקריאת הריאיון שערכתי עם האומנית האקולוגית שי זכאי, שהפכה את המצלמה לשומרת טבע ובעזרתה הביאה לשיקום נחל עציונה בפרויקט “נחל בטון”.

מה ההסבר לכך שמי קולחים לא מתאימים לשיקום הנחל?

גם במי קולחים ברמה שלישונית נשאר מעט חומר אורגני. כשהמים האלו מגיעים לאזור שפך הנחל, מקום בו הזרימה חלשה ורוב הזמן המים עומדים, נוכחות החומר האורגני הזה, שמקורו בשפכים, גורמת לתהליכים ביולוגיים שצורכים את כל החמצן במים ומביאה אותם למצב של חנק.

הערת העורכת: מי מכם שגרים באזור החוף, בטח מכירים את התקופה באביב בה המון דגים מתים נפלטים מהנחלים. הסיבה במקרה הזה דומה, אך לא קשורה לזיהום בנחל, אלא לשינויים עונתיים שגורמים ל”חנק” של הנחל.

בוא נדבר רגע על הפצצה שהפלת לפני רגע. נחל אלכסנדר הוא נחל אכזב?!

כן, ואף אחד לא יודע את זה. רוב נחלי האיתן במדינת ישראל מצויים בחרמון ובגליל העליון ומזינים את הירדן, מלבד נחלים בודדים, נחל אלכסנדר ונחלי אכזב נוספים הם כיום נחלי איתן של שפכים. נכון להיום, נחל הקישון, שהיה סמל לזיהום הכי קשה שיכול להיות, נקי יותר מנחל אלכסנדר.

מה שרוב האנשים לא יודעים זה ששפך נחל אלכסנדר נמשך 6 ק”מ, כלומר, לאורך 6 ק”מ מהחוף במעלה הנחל יש מים – מי ים. אם הנחל ישוקם ולא יהיו בו קולחים מזוהמים, יהיו בו מי ים וניתן יהיה לשחות בו.

העבודה על הפרויקט הזה הייתה מאוד מעניינת ומאתגרת. זה היה, מבחינתי, שילוב נפלא של המדע עם המדיניות – איך אתה משנה את צורת המחשבה של מקבלי ההחלטות, איך אתה גורם להם להבין שמה שהם חושבים יכול להתהפך ב-180 מעלות.

הפרויקט ארך 3 שנים. בימים אלו “יד הנדיב” מממנת מחקרים דומים בעוד 6-7 נחלים חופיים בישראל.

רוצים לדעת עוד על נחלים ועל חשיבותם? לחצו כאן.

אתה יודע, הסיבה שפניתי לחינוך אחרי התואר הראשון, היא התחושה שיש המון חוקרים שעושים מחקרים נהדרים וחשובים מאוד, אבל אף אחד לא מתעניין בתוצאות המחקרים האלו. שום דבר לא קורה בשטח.

נכון. למרות הפרויקט, הקמת המט”ש (מתקן טיהור שפכים) החדש ביד חנה תקועה לחלוטין. המדינה התחייבת לשים תקציב לצורך כך, אבל משרד האוצר לא מוכן לשחרר את הכסף, כך שלא יהיה מט”ש גם בעוד עשר שנים.

כמה מצער.

מקור הזיהום בנחל אלכסנדר ממי שפכים (ביוב ומפעלים), אז בוא נדבר על מפעלים.

המשרד להגנת הסביבה כל הזמן בבקרה, הוא עושה בדיקות פתע וסיורים. הפיקוח הוא מתמיד. הרבה פעמים פונים אליי מפעלים אחרי שהמשרד לאיכות הסביבה הזמין אותם לשימוע לפני הליך פלילי בעקבות אי-עמידה בתקנים. כל החקיקה הסביבתית, כל החוקים, חוק אוויר נקי, חוק הניקיון, חוק האריזות, חוק חומרים מסוכנים, בכולם יש סנקציות פליליות. כלומר, אם המפעל חורג מפעילים נגדו סנקציה פלילית, ולא רק, אלא גם על נושא המשרה בתאגיד, המנכ”ל, מהנדס המפעל, מנהל הייצור, כולם חשופים.

אז איך קורה שמפעלים עדיין מזהמים?

המשרד להגנת הסביבה עושה שימוש בקנסות ועיצומים מנהליים. בדומה לקנס שמקבל אזרח על עבירה, עיצום מנהלי לא עובר דרך בית משפט ולכן הוא כלי יעיל מאוד. יחד עם זאת, בסופו של דבר, כמה פקחים יש למשרד להגנת הסביבה? כ-20 בכל הארץ. הבעיה מתחילה בזה.

אני חושב שהאכיפה האזרחית, כלומר תביעות ייצוגיות של אזרחים, מסכנת את המפעלים הרבה יותר. מדובר בסכומים של מיליוני שקלים שהמפעלים יצטרכו לשלם.

יש היום תביעה ייצוגית ענקית שמתנהלת נגד 13 או 14 מפעלים במפרץ חיפה, בטענה שהם גרמו לסוגים מסוימים של סרטן. זו תביעה על מאות מיליונים במחוזי בחיפה, שכל המפעלים האלו חשופים אליה. היא קשה מאוד, אולי בלתי אפשרית, אבל, לדעתי, זה מטריד אותם הרבה יותר מאכיפה פלילית שהמשרד לאיכות הסביבה מנסה להפעיל.

תביעה אזרחית ייצוגית על נזק לסביבה

אפשר לתבוע בתביעה ייצוגית על הפרות של חוקים בדיני סביבה, אבל כדי לעשות את זה חובה להוכיח שנגרם נזק. יש לי דוגמה לתביעה ייצוגית שאני מנהל במקרה של נחל אלכסנדר.

מעלה נחל אלכסנדר חוצה את העיר קלנסואה בתעלת בטון. תעלת הבטון הזו הפכה לתעלת שפכים גדולה. יש לי לקוח שחצר הבית שלו נמצאת במרחק כמה צעדים מהנחל. 15 שנה הוא סובל מסירחון, מזבובים, יתושים, מפסולת. הוא פנה לכל הרשויות, ללא תועלת. פנה אליי והגשנו תביעה ייצוגית על זיהום נחל אלכסנדר נגד הרשות המקומית ושני תאגידי מים שבערוצים שלהם זורמים מים מטונפים ישירות למוביל שחוצה את קלנסואה.

אותו הדבר אפשר לעשות עם כל מפעל או גוף שגורם לנזק סביבתי. התובעים יכולים להיות גם כל אזרחי מדינת ישראל, כקבוצה הנפגעת (בנוסף לתובעים הייצוגיים שיזמו את התביעה).

מה שאזרח צריך לעשות זה לפתוח את העיניים למה שקורה סביבו, להסכים להרים את הכפפה ולקחת את הסיכון. אם הנזק מובהק כמו הזיהום בנחל עברונה או בנחל צין בעקבות צינור של קצא”א (קו צינור הנפט אילת אשקלון בע”מ), ניתן להגיש תביעה בשם כל אזרחי מדינת ישראל.

ומה נדרש מהאזרח שתובע?

האזרח התובע, באופן עקרוני, לא נושא בהוצאות, אלא רק כשצריך לממן חוות דעת מומחים או כשצריך לשלם אגרות רשמיות. אני לא מרוויח מהתהליך כלום, הרווח שלי מותנה בהצלחת התביעה. לכן אני לא לוקח תיקים שאני לא בטוח שאני יכול לנצח בהם.

בכל זאת, סיכון שהתובע צריך לקחת בחשבון הוא, שבמקרה של הפסד, הוא זה שיספוג את הוצאות המשפט של הצד הנגדי.

רוצים ללמוד על דרכים נוספים שבהן ביכולתכם כאזרחים להביא לשינוי מדיניות? לחצו כאן לקריאה.

זה היה ראיון מעשיר מאוד! איך תסכם אותו?

אני רואה את כדור הארץ צועק הצילו. אני חושב שהתהליכים יותר מהירים ממה שחושבים ואני מודאג מאוד. ברמה האזרחית, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו יכול להפחית צריכה, לחסוך באנרגיה, לנסוע בתחבורה ציבורית, להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. בסוף צריך להשאיר פה משהו לילדים ולנכדים.

לאתר של עו”ד אריאל אלסנר וליצירת קשר לחצו כאן.

נהניתם? בואו נשמור על קשר! הירשמו לניוזלטר (בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי) וניפגש פעם בחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה