אני אדם לחוץ. כן, זו אני, ולמרות העבודה העצמית, היוגה והמדיטציות שאני מתרגלת – אני עדיין בת אדם לחוצה. איך בעצם אפשר שלא?! עבודה כשכירה, בניית עסק במקביל, גם כשהגוף נח – המוח לא מפסיק לעבוד, ניהול משק בית, חלומות להגשים… בואו לא נשכח את המשפחה, החברים, התחביבים וזה עוד לפני ילדים… ואיפשהו, בתוך ובבין לבין, צריך לחשוב על טובת הסביבה, על האטה, על אוכל בריא ולא מעובד, על פתרונות רב פעמיים, חומרים לא מזיקים, פחות להוציא את הרכב מהחניה, לא לכבות את השריפה עם עוד קנייה.

בזמן שעבדתי בכלל על כתבה אחרת, קפץ לי מאמר באתר Ask Nature על דרכי ההתמודדות עם סטרס בטבע. בכל שלב בחיים הנושא תמיד קולע אצלי בול – אז שמרתי אותו וחזרתי ללמוד מהטבע ולחלוק איתכם את התובנות.

האם הציפור ששרה בחלון באמת חסרת דאגות?

כמה פעמים יצא לנו לחשוב לעצמנו כמה היינו רוצים להיות אותה ציפור, או לוטרה או כל חיה אחרת ולהתעופף או לשוטט לנו בעשב הרך חסרי דאגות?

אבל האם הציפור באמת חסרת דאגות? או שמא היא מודאגת מכך שעליה להשיג מזון, להאכיל את גוזליה, להתחמק מטורפים ואולי גם להגן על הטריטוריה שלה מפולשים? אנחנו כנראה לעולם לא נדע את שעל ליבה, אבל סביר יותר להניח שהיא פשוט מבצעת את הדברים שעליה לבצע ושמוטמעים עמוק בקוד ה-DNA שלה.

מתי אנחנו יודעים בוודאות שהיא אכן “מודאגת”, או בסטרס?

ברוב המקרים בטבע מדובר במצבי סטרס קצרי-טווח שנגרמים מאיום מיידי בסביבה, למשל טורף. במצבים כאלו מתרחש תהליך פיזיולוגי בגוף בעל-החיים בשם “Fight or Flight”. הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין מופרשים, הדופק והנשימה עולים, החושים מתחדדים, ומניעים את בעל החיים לפעולה מיידית להתמודדות עם המצב – להילחם או לברוח.

סטרס כרוני: במי נלחמים? ממי בורחים?

לעומת המצב בטבע בו סטרס הוא תגובה לתנאים של הסביבה ולאיומים שמגיעים ממנה – סטרס אצל בני אדם לרוב הוא תגובה לתנאים פנימיים, פסיכולוגיים (בשפת העם “אכילת ראשים”). סטרסט כרוני.

במצב הזה הגוף שלנו מגיב במנגנון זהה שמגיב גוף הציפור (וגם הגוף שלנו) לסכנה המיידית – “Fight or Flight”, רק שאין שום איום ממשי ומיידי עלינו.

סטרס זמני דווקא טוב לבריאות – הקורטיזול שמופרש אל הדם משפר את הזיכרון, מחזק את המערכת החיסונית ומוריד את הרגישות לכאב.

אבל נוכחות כרונית שלו במחזור הדם, כמו במקרה של סטרס כרוני, היא זו שגורמת לנו צרות ובעיות בריאותיות. הגורמים לסטרס כרוני משתנים כמובן בין אנשים, אבל, בגדול, גישה שלילית גורמת להפרשה גבוהה יותר של קורטיזול. רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן פוגעות במערכת החיסונית, מעלות את לחץ הדם, עלולות לגרום להתקף לב ואפילו למוות.

מתי בכל זאת חיות בר חוות סטרס כרוני? בשבי. למשל, עכברי מעבדה שחיים בכלובים, מועברים לעיתים קרובות ממקום למקום ועוברים ניסויים חווים סטרס כרוני ואת ההשלכות ההרסניות שלו.

למרות שקשה לעקוב מדעית אחרי רמות הסטרס והטריגרים שלו אצל בעלי חיים בטבע, חוקרים מצאו רמות גבוהות יותר של הורמוני סטרס אצל בבונים במעמד גבוה ומעמד נמוך – גבוהות יותר מאשר אצל חבריהם מהמעמד הבינוני בלהקה.

ובכל זאת, רוב חיות הבר אינן חוות סטרס כרוני, פשוט כי זהו מצב לא יעיל הישרדותית. לכן הוא מנופה על ידי האבולוציה – היא לא מאפשרת לתכונה שכזו להתפתח.

איך הטבע מתמודד עם סטרס?

מגוון גורמי הסטרס בטבע גדול מאוד וכך גם האסטרטגיות של היצורים החיים השונים להתמודד איתו. לרוב מדובר בתהליכים פיזיולוגיים שמאפשרים ליצורים החיים להתמודד עם גורם הסטרס (שמקורו, כאמור, בסביבה).

בעוד שבטבע היצורים החיים מתמודדים עם גורמי הסטרס, במקרה של בני האדם שחווים סטרס כרוני – יש צורך להתמודד עם הסטרס עצמו שאין לו שום הצדקה הישרדותית.

גם אני בשלב הזה, כנראה בדיוק כמוכם, כבר חיכיתי לקבל רשימת מכולת של אסטרטגיות פרקטיות להפחתת הסטרס בחיי.

מה ההבדל ביננו לבין היצורים החיים בטבע?

לא תאמינו כמה ההבדל הזה בסיסי.

ההבדל הברור וכנראה הלא מוערך מספיק הוא העובדה שבעלי החיים חיים בחיק הטבע. הרוב המכריע של בני האדם מבלים 90% מהיום בתוך מבנים. באופן הזה אנחנו אולי מוגנים מפני טורפים ומזג אוויר קשה, אבל אנחנו גם מונעים מעצמנו את שפע היתרונות הבריאותיים שאור שמש חיצוני, שמיים, אוויר צח, אדמה, מים, ריחות וקולות יכולים להציע.

לדוגמה, אור השמש משחק תפקיד חשוב בהתפתחות גלגל העין שלנו. בעקבות חשיפה לא מספקת לאור השמש, גלגלי העיניים שלנו מתארכים, מה שגורם לקוצר ראייה. אור השמש, בכמויות לא מסרטנות, מעלה את ייצור הויטמין D ואת רמות הסרוטונין שמשפרים את מצב הרוח. כאשר אנחנו הולכים ביער, אנחנו נושמים שמנים אתריים שנישאים באוויר ונקראים Phytoncides. השמנים האלו משתחררים מהעצים ויכולים להגדיל את מספר הלימפוציטים – תאי הדם הלבנים שאחראים על הרג גורמים מזיקים שחודרים או מתפתחים בגוף ובין השאר תורמים להתמודדות הגוף עם גידולים ונגיפים.

הימצאות בחוץ, בסביבה עם מגוון ביולוגי, יכולה גם להשפיע לטובה על המיקרוביוטה שלנו (אוכלוסיית החיידקים “הטובים” שחיוניים לתפקוד תקין של הגוף שלנו) ועל העמידות לחומרים אלרגניים. האזנה לצלילים טבעיים כמו שירת ציפורים או מים נעים יכולה להגביר את היכולת שלנו להתאושש מאירועים וניתוחים מלחיצים. מגורים ליד מרחבים כחולים ובילוי במים וליד מים נמצאו גם בקורלציה עם תוחלת חיים ארוכה.

מתי עשיתם בפעם האחרונה אמבטיית יער?

על פי תאוריית שחזור הקשב (ART) שפורסמה על ידי קפלן וקפלן בשנת 1989, הפעולה הפשוטה של ​​התבוננות בנוף טבעי יכולה להרגיע ולהחזיר את הריכוז שלנו. לאור המחסור בזמן בילוי בחוץ, מדינות כמו יפן, קוריאה, וארה”ב מטפחות תרגול של “אמבטיית יער” (Shinrin Yoku) כצורה של הפגת מתח כרוני. אמבטיית יער כרוכה בהליכה מודעת ביערות ובמרחבים ירוקים ומתן לנפש לשוטט, להתרחק, להירגע ולהעריך את העולם הטבעי הגדול כל כך שסביבנו. מאז 2004, יפן השקיעה מיליוני דולרים במחקר טיפולי יער. תוכלו לקרוא עוד על המדע שמאחורי “אמבטיית יער” בכתבה הזו.

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים את הלחץ הזה מגיע ומחלחל לאורך עמוד השדרה ומתיישב על הסרעפת – חישבו עליו כעל קריאה עתיקה מהעולם הטבעי להתחבר מחדש.

זו כנראה לא רשימת המכולת הפרקטית שלה צפיתם, אבל מדובר כנראה בפתרון הכי פרקטי שקיים. להסתכל על המרחבים הירוקים והכחולים של הפלנטה שלנו, לספוג קצת שמש לעור שלנו, לנשום אוויר צח לריאות שלנו ולהרגיש אדמה או חול מתחת לרגלינו… עוד ועוד מחקרים מראים כיצד כל אלו יכולים לשמש כטיפול אוניברסלי. יציאה החוצה יכולה להציע לנו עולם טוב – עולם עתיק שפעם הכרנו היטב ושכדאי לנו להכיר אותו מחדש.

המשרד שלכם בטבע

אחד הפלאות שהתרחשו בקורונה הוא חללי עבודה בטבע!

אם התמזל מזלכם ואתם גרים או עובדים לא רחוק מאחת השמורות האלה – שקלו להעביר את חלל העבודה שלכם לכאן. רשות הטבע והגנים יצרה במגוון אתרים ברחבי הארץ מתחמי עבודה ולמידה ייעודיים עם WIFI, חשמל ושולחנות. כל מה שצריך ליום עבודה פרודוקטיבי והכי חשוב – חלל שמטפל בסטרס ולא גורם לו.

שתפו את הכתבה ואם אתם עדיין לא מנויים לניוזלטר – הצטרפו באמצעות הטופס בתחתית העמוד או הכפתור בתפריט הראשי וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה