אחת ההחלטות שקיבלתי לאחרונה היא לכתוב יותר תכנים אישיים למגזין. ההחלטה הזו התקבלה בעקבות התחושה שהתעוררה בי שהמגזין מקצועי מידי וחסר את האישיות שלי. לכן סיום שנה כל כך משמעותית מבחינתי הוא הזדמנות מעולה להכניס אתכם ללב העשייה וחשבון הנפש שלי, ללא עיבוד, עריכה ופילטרים של הרשתות החברתיות ומנועי החיפוש. הכי גולמי ומחוספס. אז הנה זה בא!

מדפדפת אחורה ביומן

שעה לפני שיצאתי מהבית לחגוג את ערב השנה החדשה 2021 (כן, אני זוכרת שהיה סגר, זו הייתה חגיגה בהרכב מאוד מצומצם) עוד הייתי בפגישת זום היכרות עם יקיר מקבוצת הפייסבוק “מהשדה לשולחן ישראל”, פגישת היכרות ושיתופי פעולה אפשריים. מרגיש כאילו חלף נצח מאז, ואולי רק שנייה, אבל זה היה סיכום של שנה ופתיחת שנה לגמרי בסימן של היכרויות עם אנשים חדשים ומעניינים.

2021 הייתה שנה מוזרה בהחלט, במיוחד בתור עובדת של מערכת החינוך. בתור עובדת החינוך הבלתי פורמלי מצאתי את עצמי רוב שנת הלימודים נפגשת עם מעט החניכים ששמרו על קשר בתנאים המורכבים בפארקים ובגנים ציבוריים, בטיילת. אני חייבת לומר שהיה בזה משהו נחמד מאוד, לצאת מארבעת הקירות של המבנה ולהנות מהאוויר הצח של החורף, מהשמש החמימה ומהטבע שבמהלך היום-יום כמעט ואין זמן לחוות אותו. באותו חורף ובאביב עוד עבדתי בערבים בתור מנהלת מועדון נוער ונאבקתי על סף ייאוש בהשלכות של מגפת הקורונה על החינוך הבלתי פורמלי, על הצוות ועל הילדים, ללא הצלחה.

אני מסתכלת ביומן ורואה שב-11 לינואר, ממש תחילת השנה, הגשמתי חלום, פתחתי את קבוצת המעורבות החברתית לנוער “צעירי הים התיכון”. שנים שחלמתי להקים את הקבוצה הזו והנה זה קרה. תחת מגבלות הקורונה ושלל הקשיים שמגבלות אלה הערימו. בשיאה של הקבוצה הגענו למספר הצנוע ובו-בזמן המפליא (שבכלל הצלחתי לגייס ולפתוח את הקבוצה) של ארבעה בני ובנות נוער. בני נוער שלמדו על הטבע ועל השמירה עליו וקידמו את נושא השמירה על הסביבה הימית. וואוו כמה סיפוק היה שם.

אירוע מרגש נוסף שקרה בינואר 2021 היה הפיכתי לבעלת עסק באופן רשמי. העבודה על העסק התחילה יותר מחצי שנה לפני כן ונמשכת ללא הפסקה ובקצב הולך וגובר גם בימים אלו, אבל הצעד הרשמי שינה הרבה. בסוף יוני עזבתי את תפקידי כמנהלת מועדון הנוער ונשארתי לעבוד בחצי משרה כשכירה, כשאת הזמן הנותר החלטתי להשקיע בעסק. החלטה שעד היום אני לא יודעת אם הייתה נכונה בשלב הזה, אבל אני מאמינה בכל ליבי שהחיים לוקחים אותנו למקומות הנכונים ולכן אני זורמת עם הנסיבות וההחלטות שקיבלתי. בדיעבד, הן תמיד מתבררות כנכונות.

למרות שכבר לא היו לי לימודים פעילים באוניברסיטה, זו הייתה שנה של למידה. למידה חינוכית (קורס הכוון שעברתי במסגרת העבודה), למידה מקצועית ולמידה עסקית. לאורך כל השנה לא הפסקתי לרגע ללמוד, לעיתים מספר תחומים במקביל.

הכשלונות וההחמצות

בקיץ האחרון השקתי את הסיור שלי בחוף הים. השקה שדחיתי וחיכיתי לה בהתרגשות רבה ונגמרה באכזבה מרה. בדיוק כשהתחילו להופיע מתעניינים הגלים עלו ולא ירדו עד החורף. בעקבות חוסר היכולת להוציא סיורים החלטתי לבנות מגדיר דיגיטלי לחוף הים שיאגד בתוכו הרבה מהידע שלי ויעביר את ההיכרות עם חוף הים בלי ההכרח בנוכחותי. אני לא שלמה עם מיקום המגדיר תחת הכותרת “כישלונות והחמצות”, אך בהחלט חושבת שהוא טרם מימש את הפוטנציאל שלו ולא מספיק אנשים נהנים ממנו בשלב זה. השקת מוצר נוסף שתכננתי והשקעתי בו מאמצים רבים נדחתה גם היא לשלב בשלות מתאים יותר.

סוף פרק – הגשת התזה וסיום התואר השני

במקביל לכל העשייה המשכתי לעבוד על עבודת התזה שלי, במסגרתה חקרתי את חוויות בני הנוער בתוכנית המעורבות החברתית וההתפתחות האישית של משרד החינוך. את הפרק הזה בחיי סגרתי ב-30/11 בהגשת התזה, ברגע הכי אחרון, לאחר חודש מרתון כתיבה, קשוח, אך לחלוטין מספק. ברגע שיגיע הציון אהיה באופן רשמי בוגרת תואר שני במדיניות ומנהיגות בחינוך (במסלול חינוך, חברה ותרבות). הסיבה שמלכתחילה הלכתי ללמוד את התואר הזה לאחר התואר במדעי הים והסביבה הימית היא אותה הסיבה שבגללה פתחתי את המגזין ואת העסק – ההבנה שחינוך הוא המפתח לשינוי אמיתי. אני מאמינה בחינוך הציבור ובשינויים שמתרחשים מלמטה למעלה. כעת, אני מתמודדת עם האתגר איך באמת להשפיע על הציבור באמצעות התוכן שלי. אולי זה נושא למחקר לדוקטורט 😉.

חשבון נפש והחלטות לשנה החדשה

זו הייתה שנה לא פשוטה בכלל. שנה בה הצבתי לעצמי מטרות ויעדים גדולים מאוד, אולי גדולים מידי. שנה שהייתי קשה וביקורתית מאוד כלפי עצמי, למרות שהסביבה, המקצועית בעיקר, אמרה לי שאני טובה, אפילו מצוינת. זו הייתה שנה של ריצת ספרינט למרחקים ארוכים וחוסר סבלנות בציפייה לפירות העבודה הקשה שיבשילו בעודם בוסר.

למרות זאת, אני מסיימת את השנה עם תחושות טובות. אני מסיימת את השנה עם ההחלטה לתת פוש אחרון, לוודא שעשיתי את כל שביכולתי כרגע לעשות. לוודא שבאמת מיציתי את האפשרויות מבחינתי ואז לשחרר, לתת לחיים להוביל, לתת לפירות להבשיל, בזמן הנכון. אני מסיימת את השנה הזו גם בתחושה שאני גרסה יותר טובה של עצמי, הרבה יותר טובה מזו שהייתה לפני שנה, אישיותית, מקצועית, זוגית ובכלל. אני מסיימת את השנה הזו גם בהכרה בהישגים שלי גם כשכירה, עם תחושה שאני, סוף סוף, מוערכת כפי שמגיע לי, על ידי הסביבה ועל ידי עצמי.

המגזין ואני

זו הייתה שנה של יצירת ים של תכנים איכותיים ומעניינים, כאלה שהופתעתי מעצמי שיצאו תחת ידיי ומוחי, תכנים שאני מאמינה בהם שיכולים לעשות שינוי. זו הייתה גם שנה של הודעות שמחכות בבוקר בתיבת המייל וכל כך מפרגנות ומחממות את הלב שגרמו לי לרחף כל היום.

בעקבות הכתיבה של המגזין אני יכולה להגיד שזו הייתה השנה בה הטבע נכח בחיי יותר מבכל שנה אחרת. לאו דווקא פיזית, אבל הוא נכח תודעתית. הטבע שם גם ביום העמוס ביותר, הפעם הבחנתי בו.

התהליך שלי לאורח חיים מתחשב בסביבה

השנה לא עצרתי גם בתהליך שלי לאורח חיים סביבתי יותר. הפחתתי את הבשר והדגים בתפריט שלי למינימום (פחות מפעם בשבוע), התחלתי לבשל יותר ולקנות פחות מזון מעובד ואפילו התחלתי ללכת קצת ברגל. קצת.

אני מסיימת את השנה הזו עם המון סימני שאלה, אבל גם עם המון תשובות, בעיקר לעצמי, בעיקר שזה בסדר לא לדעת הכל, לא להבין הכל וזה לא הופך אותי לפחות מצוינת במה שאני עושה.

אני מקבלת את שנת 2022 בהתרגשות ובחשש. אני יודעת שזו תהיה שנה של אירועים גדולים בחיי, של שינויים נוספים, ומקווה שגם של הישגים גדולים. אמן ששנת 2022 תהיה שנה של בריאות, של זוגיות ומשפחה, של חברויות, של גילויים חדשים ויצירת קשרים, של שגשוג סביבתי ועסקי, של נחת כלכלית, של אושר וסיפוק.

שלכם,
אלכסנדרה