לא הרבה יודעים, אלא אם שאלתם אותי פעם מניין הרוסית השוטפת שלי, אבל את כל הילדות המוקדמת שלי, מגיל שבוע ימים ועד גיל 4 (ולמען האמת, גם אחרי), ביליתי עם סבתא וסבתא רבתא שלי.

שני ההורים שלי למדו ועבדו והסבתות היו פתרון מצוין.

כך יצא שהשפה הראשונה שדיברתי הייתה רוסית (למרות שאבא שלי ישראלי) וגם שלמדתי הרבה ממה שאני יודעת היום מהתבוננות בסבתות שלי. אגב, זכיתי לחיות לצד סבתא רבתא שלי עד גיל 14, מה שלא מובן מאליו בכלל!

מדור לדור

יום האישה חל השבוע. חשבתי על הנשים בחיי ועל דברים שלמדתי מהן.

בשנת 1990, מקייב שבאוקראינה, עלו 4 דורות של נשים: אמא שלי, יחד עם אמא שלה, סבתא שלה וסבתא רבתא שלה. לבדן.

על ברכיהן של שלוש מתוכן גדלתי; על התפיסות, המנהגים וראיית העולם הנשית העצמאית שאינה תלויה באף גבר, הסובייטית מצד אחד והמודרנית והמסתגלת מצד שני, הציונית והשאפתנית, ששואפת לשפר את איכות ורמת החיים עוד ועוד.

יש קסם מסוים בחיי היום-יום, במנהגים ובהרגלים שהביאו איתן והעבירו מאחת לשנייה. ההרגלים שבמבט לאחור היו כל כך הרבה יותר מקיימים מההרגלים של חיי השפע המוכרים לנו כיום. היום אני יודעת להגיד עד כמה הם נכונים לנו ולסביבה.

ה-8/3 הוא תאריך בעל משמעות נוספת וכפולה. אומנם ביהדות הוא לא נחשב, אך זהו התאריך הלועזי בו סבתא רבתא שלי האהובה נפטרה, בגיל 82. לכן הפוסט הזה מרגיש לי מתאים במיוחד. על הקבר שלה, אגב, כתבנו את המילים “אשת חיל מי ימצא”.

נתחיל?

בכל הקשור למזון צפיתי במו עיניי בתורה עוברת מדור לדור. כל עוד סבתא רבתא שלי הייתה בחיים, סבתא שלי בקושי ידעה לבשל ביצה. כשסבתא רבתא שלי נפתרה, סבתא שלי, בת ה-61, נאלצה ללמוד לבשל ולשחזר את כל אותם ההרגלים שרכשה מאמה. אמא שלי כבר ברמה קצת יותר מתקדמת מבחינת יכולות הבישול, אבל אפשר לחוות את היכולות האלו רק בחגים ואירועים מיוחדים.

1. מיחזור

אם קרה ומנה שהוכנה לא נאכלה עד הסוף מכל סיבה שהיא. אולי בגלל טעות בחישוב הכמויות, או כי הייתה פחות טעימה – המנה עברה מיחזור ושידרוג. כך ירקות מבושלים או אפויים הפכו לקציצות ירק, בשר הפך לבלינצ’ס דק (מעין קרפ) ממולא או לפשטידה ועוד ועוד…

נשארו במקרר מוצרי חלב שפג תוקפם והחמיצו*? מצוין! זה אומר שבסוף השבוע הקרוב יהיה בלינצ’ס לארוחת הבוקר (הגרסה המתוקה שדומה לפנקייק).

זה נשמע דוחה, אבל לא תאמינו איזה שדרוגים טעימים מנות מקבלות אחרי מיחזור שכזה.

*חשוב לציין, שלא מדובר במוצרים שגידלו עובש ומזיקים שונים, אלא פשוט החמיצו.

2. שימוש בקיים

בהמשך לסעיפים הקודמים, האוכל שהוכן היה בעיקר מהמצרכים הקיימים. היום סבתא שלי כבר עלתה רמה והיא מחפשת בגוגל מתכונים לפי רשימת המצרכים שיש בבית באותו הרגע ומבשלת מהם.

כל אלו דרכים מעולות לצמצום מזון שנזרק ופסולת אורגנית. בראיון שלי עם ממונה תחום המיחזור בעיריית נתניה תגלו מדוע חשוב לצמצם פסולת אורגנית וכיצד היא מזיקה לסביבה.

אחד הדברים שסבתא שלי ידועה בזכותו בקרב חברותיי הוא יכולות התפירה והסריגה שלה.

היום אמא שלי אפילו עקפה אותה בכל הנוגע לסריגה והיא ספקית בגדי החורף העיקרית שלי.

כשעלו לארץ, לאחר ובמקביל לשלב שטיפת המדרגות (כי איזה עולה חדשה לא שטפה מדרגות בחייה?) סבתא שלי עבדה כתופרת שמלות כלה בהתאמה אישית.

אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם את כמות הבגדים הייחודיים שהיו לי שהיו מעשה ידיה. אני הייתי ממציאה והיא הייתה הופכת את הרעיון למציאות.

כך יצא שאת הטעם האישי שלי באופנה (שזוכה ללא מעט מחמאות) אני חייבת לה, אבל חוץ ממנו יש עוד כמה דברים:

3. תיקון בגדים, מיחדוש ויד שנייה

היום הדברים האלו כבר הפכו לטרנד של ממש, אבל אני גדלתי בבית שהם היו מובנים מאליהם ולא סתרו גם רכישה של בגדים חדשים זולים ויקרים.

בגד שנקרע בתפר למשל (ולא כי התבלה) תוקן והמשיך לשרת אותנו לעוד שנים רבות. שאריות בדים מתפירה, אבל גם ממקורות מסתוריים (חלק הגיעו מאוקראינה!) ובגדים שנמאסו היו מקבלים חיים חדשים בדמות בגדים אחרים לחלוטין. מכנסיים שהפכו לחצאיות, חולצות שעברו שינויים ללא היכר, שמלות ששינו גזרות ועוד ועוד.

בתור מי שעד לפני כחודש לא קנתה מעולם פריט יד שנייה, יש לי שפע של כאלו בארון. איך הדבר הגיוני? בתוך המשפחה ובין המשפחות של חברות וחברי המשפחה נוצרה קהילת נשים שמחליפות ומעבירות בגדים כל הזמן. בכל פעם שחברות של סבתא שלי היו מגיעות לבקר הן היו מביאות איתן שקים של בגדים שלהן, של הבנות והנכדות, שחיפשו בית חם חדש וציד האוצרות היה מתחיל. באותה מידה, גם לי היה בכל שנה שק לא קטן של בגדים שמאסתי בהם והיו עוברים גם הם בתוך נשות “הקהילה” שנוצרה. מגניב, נכון?

בייבי סטפס אל תוך עולם הוינטג’ והיד השנייה

פה זה לא נגמר. כי שמירה על הסביבה (למרות שאז ממש לא הייתה המניע) לא נגמרת במיחדוש ושימוש חוזר. תחזוקה נכונה שמאריכה את חיי הבגד חשובה לא פחות וגם כאן למדתי מספר שיעורים:

4. להרגיע עם הסחיטה

800 סל”ד זה מתכון בטוח לשלוח את הבגדים ישירות לפח. במקום, 600 סל”ד הם מהירות מספקת לסחיטה טובה בלי להרוס את הבגד.

נוסף על כך, כביסה ידנית לבגדים עדינים או צבעוניים חדשים שעלולים להוציא צבע בכביסה היא חוק ראשון בכביסה.

וידוי של נכדה עצלנית: אני סומכת על הגדרות מכונת הכביסה העדינות יותר (התוכניות המובנות וגם ההגדרות הידניות) ואת מה שעלול לצבוע, רוב הסיכויים שאקח לסבתא. 😅

5. הסרת כתמים

גיליתם כתם שומני ונוראי על הבגד? אל תמהרו לזרוק אותו לפח! שימו על הכתם סבון כלים בנדיבות ושימו בכביסה. ב-99% מהמקרים זה עובד.

6. תליית כביסה נכונה

אוהו זו כבר אומנות שלמדתי מסבתא ואני מנסה ללמד את רן (שאחראי על הכביסות בבית), אך ללא הועיל.

תלייה נכונה של הכביסה תדאג לייבוש מהיר ותמנע נזקי שמש למשל.

איך עושים את זה?

תחילה תולים את הפריטים הגדולים: מגבות, מצעים, חולצות גדולות, מכנסיים וכו’. לפני התלייה נותנים להם ניעור טוב ותולים אותם כשהם חלקים עד כמה שניתן. סדינים וציפות גדולים אפשר לקפל בצורה מסודרת לשניים ואפילו לארבע ולתלות.

מיקום התלייה חשוב: תלו אותם בזיגזג. כלומר, אחד מצד ימין, והפריט הבא על החבל הבא מצד שמאל, ואז שוב מצד ימין וכן הלאה – כך תאפשרו מעבר מירבי של אוויר בין הכביסה.

כעת, אפשר לתלות את הפריטים הקטנים יותר במקומות הפנויים. לא לשכוח את הניעור וההחלקה.

כללים נוספים:

לתלות הפוך,

מכנסיים תולים מהקצוות התחתונים,

כנ”ל חולצות.

השתדלו שהמקומות שנוגעים בחבל ובאטבים יהיו אלה שהכי פחות נראים לעין בלבישה (למקרה שיידהו).

אופנה אקולוגית – 4 צעדים למלתחה מתחשבת בסביבה

7. מגרשים את נחמה

כמו אצל כל הילדים, כינים היו חוויה בלתי נמנעת, אבל בתור ילדה מתולתלת עם רעמה ארוכה וסבוכה המלחמה בהן הייתה קשה במיוחד.

השיא הגיע כשבכיתה ב’ לאחר ניסיונות רבים להיפטר מהכינים, שכללו את כל חומרי ההדברה הכימיים לטיפול בכינים, צביעת השיער ותספורת קצוצה שלוותה בטראומה נפשית ואיבוד הרבה מאוד שיער – הכינים סירבו לעזוב.

נכמרו רחמיה של סבתא שלי על הילדה שעכשיו נראית כמו ילד ומתגרדת עד שגעון והיא החליטה, בתקווה אחרונה, לנסות מתכון ישן ופשוט: בצל.

זה מסריח, זה שורף בעיניים והריח נשאר לעוד שבוע-שבועיים מה שמשאיר רק תקווה שמלבד הכינים לא יבריח גם את החברים, אבל זה עובד!!!!

לא רק שאחרי שני טיפולים לא נשארה אף כינה או ביצה חיה, אלא שגם השיער שאיבד כל צורה בעקבות ההתעללויות שעבר התחיל לחזור לעצמו.

המתכון פשוט:

מגרדים דק או טוחנים במעבד מזון בצל או שניים, תלוי בכמות השיער,

סוחטים דרך חיתול או בד סינון אחר את המיץ של הבצל אל תוך כלי.

אם יש לכם מסחטת מיצים קיצרתם תהליכים.

מספיגים טוב טוב את מיץ הבצל בשיער ועל הקרקפת,

עוטפים בשקית ניילון ומחכים עם היופי הריחני הזה במשך שעה.

אחרי שעה חופפים (לפחות פעמיים כדי שהריח יתחיל לדהות), מסרקים עם מסרק סמיך ו-וואלה!

אם המצב ממש חמור, מומלץ לחזור על הפעולה פעם נוספת אחרי יומיים-שלושה לווידוא הריגה.

תודו לי (או לסבתא) אחר כך.

לסיום, שני סעיפים אחרונים שהם אלה שמאז ועד היום מעוררים בליבי הערצה כלפי סבתא שלי:

8. אין סוף ללמידה

אם יש משהו שדבק בי לנצח זו התשוקה ללמידה. סבתא שלי בת 75 נכון להיום. החבר הטוב ביותר שלה הוא הטאבלט (פעם זה היה ספר, עד שהראייה שלה הטשטשה מאוד). בטאבלט, מלבד מתכונים, היא מחפשת אאודיו ספרים, סרטונים ותוכניות שעוסקים בגילויים חדשים, מדעיים, היסטוריים ומכל תחום, יהיה אשר יהיה. כל חייה נרשמה לקורסים שונים, הלכה להרצאות ולחוגי בית בכל תחום ידע.

גם כשהייתי תלמידת בית ספר ונזקקתי לעזרה בשיעורי הבית, לא היה מקצוע, מלבד השפה העברית, שעצר בעדה מללמוד אותו על מנת לעזור לי. היא הייתה הולכת לחנות הספרים הרוסית במרכז העיר וקונה ספרי לימוד בתחום הדרוש, לומדת ומלמדת אותי.

מה אני חושבת על מקצוע הלימוד גיאוגרפיה בישראל?

9. הקשבה ולמידה מהדור הצעיר

עד כה הזכרתי את הטאבלט, שהשליטה בו ובאפליקציות שבו לא מובנת מאליה לאישה בת 75 שעד לפני 20 שנה עשתה שימוש בטלפון קווי עם מקשים וכבל מסולסל.

אבל זה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה יותר דרכים.

מאז שאני זוכרת את עצמי ועד שעזבתי את בית אמי וסבתי, בכל צוהריים, בזמן הארוחה, סבתא שלי הייתה יושבת לצידי ומאזינה בסבלנות לאלפי הסיפורים שלי, המחשבות, השאיפות, הדיעות… היא כמעט תמיד שומרת על ראש פתוח ללמוד ולהבין את המתרחש במאה הזו, שהחידושים בה מהירים כמהירות האור.

לפני שנתיים סיפרתי לה שאני רוצה להקים בלוג, מגזין אינטרנטי, כזה שיסייע לי להגשים את השליחות שלי וגם יהווה מקור פרנסה ואמצעי לחיים ברמת החיים הגבוהה אליה אני שואפת. לאחר תחקיר מתעניין שעברתי על משמעות הדבר, היא אמרה “אני לא יודעת איך זה עובד, אבל מאמינה שאם את אומרת, אז זה אפשרי” ומאז היא דואגת להתעדכן באופן שוטף בכל התפתחות.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך שני הסעיפים האחרונים קשורים לשמירה על הסביבה. למעשה, אני מאמינה שהדרך לחיים מתחשבים בסביבה מתחילה ומבוססת לכל אורכה על צניעות וענווה. על ההבנה שהידע שלנו מוגבל ושתמיד יש עוד מה לגלות, ללמוד ולהשתפר בו.

מדהים שהתחלתי את הפוסט הזה עם חמישה סעיפים, אבל תוך כדי כתיבה צצו לי עוד ועוד סעיפים עד שנאלצתי לסנן.

נהניתם מהפוסט? יש לי שתי בקשות: ספרו לחברים על המגזין, עזרו לי להגיע לאנשים נוספים שיהינו גם הם, ואם אתם עדיין לא רשומים לניוזלטר – הירשמו בתחתית העמוד או בכפתור בתפריט הראשי וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין והפתעות נוספות.

שלכם,
אלכסנדרה