כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון, אחד העיסוקים מכלי-הזמן שהיו לי בהרצאות משעממות היה גלילה אינסופית של רשימות מוצרים באיביי והזמנה של כל מה שנראה לי חמוד.

נשים רגע בצד את ההשלכות הסביבתיות של ייצור אותם דברים חמודים וגם את ההשלכות הכלכליות על חשבון הבנק שלי שנמצא במינוס מאז שיש לי חשבון בנק.

השיקול העיקרי שלי היה “גם אם שניים מתוך שלושה מוצרים לא יגיעו או יהיו גרועים, המחיר משתלם”.

היום כבר ברור לי שזה היה שיקול מוטעה. זה לא משתלם כלכלית כשבכל חודש, 12 חודשים בשנה, אני מוציאה כמה מאות שקלים על מוצרים ששני שליש מהם הולכים ישירות לפח. וזה בטח לא משתלם, עכשיו, כשאני יודעת את המשמעות האנושית והסביבתית של תהליך הייצור של אותם מוצרים והזבל שנשאר מאחור.

אבל יש אלטרנטיבה, עולם מקביל, עתידני, מציאותי וישים בהחלט.

גיאומטריה בכלכלה למנותקים כמוני

הכלכלה המסורתית היא בעלת מסלול קווי שמתחיל בנקודת כריית חומר הגלם – ממשיך אל הייצור – צריכה – שימוש – ומגיע לנקודת הסיום – בפח.

עם העלייה החדה והבלתי פוסקת בגודל אוכלוסיית בני האדם התחילה לחלחל ההבנה שהמשאבים המתכלים (כמו נפט, מים, קרקע, מתכות, מינרלים ועוד) על הכוכב הולכים ומתמעטים. ככל שהאנושות תגדל, כך היא תכלה את המשאבים החיוניים לקיומה, תוך שהיא מטביעה את עצמה בפסולת אינסופית רעילה ולא מתכלה. לכן יש לחשב מסלול מחדש.

סקרנים לגלות מה עולה בגורלה של הפסולת שלנו? כנסו לריאיון שלי עם ממונה תחום המיחזור בעיריית נתניה וקראו את המאמר תשובות לשאלות בוערות על מיחזור בישראל.

חישוב מסלול מחדש – המסלול המעגלי

במסלול המעגלי מוציאים את שלב זריקת המוצר לפח מהמשוואה.

כמו בכל תחום, גם במקרה הזה הידע טמון בטבע והוא מקור ההשראה. המערכות האקולוגיות בטבע מתפקדות באופן מעגלי – חוק שימור החומר פועל בכל הרמות. פסולת של תהליך אחד הופכת לחומר הגלם לתהליך אחר. דוגמה נפלאה לכך הם הצדפים. לאחר שנזנחים על ידי דייריהם, הופכים הצדפים בית לדיירים חדשים או נשחקים ומתכלים והופכים לחומר גלם לשלד ובית של יצורים אחרים.

והנה דוגמאות ליישום של השיטה בתעשייה בימינו –
חברת NUFiltration עושה שימוש חוזר במסנני דיאליזה שסיימו את תפקידם כמכשור רפואי, ומשמישה אותם מחדש כמסנני מים. NUFiltration אוספת את הפילטרים מבתי חולים ומכוני דיאליזה בישראל (כמיליון מידי שנה) ובאיטליה ומבצעת להם מיחדוש. הפילטרים הממוחדשים הופכים למתקנים להפקת מי שתייה למדינות מתפתחות, מסננים לבריכות שחייה, מתקני מיחזור מים לחממות ובריכות דגים ומתקנים תעשייתיים לשדרוג מי קולחין.

במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה כ-530 מיליון מ”ק שפכים. השפכים המטוהרים המשמשים להשקיה נקראים קולחין. המחסור במים, אילץ את ישראל להפוך למובילה בתחום מיחזור המים בעולם. שיעור השבת הקולחין בישראל עומד על כ-75%, רובם לשימוש חקלאי. מדובר בשיעור ההשבה הגבוה בעולם.

כשכלכלה מעגלית מיושמת נכון, כלומר מתוך שיתוף פעולה והשפעה הדדית בין מדיניות (רגולציה), השוק והאזרחים – היא שומרת ואפילו מוזילה את המחירים. הסיבה לכך היא פשוטה: משאב שמתמעט מחירו עולה. משאב שנגמר או הופך לא זמין, מצריך טכנולוגיות מורכבות להפקתו או להפקת תחליף, מה שמעלה את המחירים. דוגמה אקטואלית לכך היא הנפט. את מאגרי הנפט הזמינים סיימנו כבר מזמן. כעת אנחנו משתמשים בטכנולוגיות מורכבות מאוד בכדי להגיע אל מאגרי הנפט העמוקים יותר, מה שמשפיע באופן ישיר על כלל המחירים בשוק.

מה הדרישות והמשמעויות של כלכלה מעגלית?

מבוסס על סיפור אמיתי: קיבלתם מתנה לחג מהעבודה, מכשיר טיגון ללא שמן. עד כה הכל עבר חלק. המכשיר יוצר במפעל, הובל למחסן הראשי של המפיץ ומשם למחסן במקום העבודה שלכם. הגעתם הבייתה, פתחתם את המכשיר וגיליתם שהמכשיר פגום. מה עושים עכשיו?

הו! זה מה שנקרא “איחלנו לחייל בהצלחה”. אינסוף טלפונים ומיילים עם אינסוף גורמים שאינם מתואמים ביניהם וסחבת שנמשכת חודשים רבים. עד שסוף סוף מגיע שליח עם מכשיר חדש, הוא מבולבל כי אף אחד לא עדכן אותו שהוא אמור גם לקחת איתו חזרה את המכשיר הישן.

כאן נכנסת הכלכלה המעגלית עם לוגיסטיקה הפוכה – תהליך מפותח לא רק של המסלול מהיצרן אל הלקוח, אלא גם מהלקוח חזרה אל היצרן. זאת כחלק מתכנון מוקדם של מספר גלגולים לכל חלק או חומר במוצר. השיקולים החדשים נלקחים בחשבון כבר בתהליך הייצור והם משפיעים על העיצוב, התוכן והאיכות של המוצר.

בשביל שזה יהיה אפשרי, כלכלה מעגלית מצריכה שיתוף פעולה של גורמים שונים. זהו המכשול הכי גדול שלה וגם ההזדמנות הכי גדולה שלה. ככל שיותר חברות ומוסדות יעברו למודל הכלכלה המעגלית, כך יהיה קל יותר לגופים חדשים להצטרף וניתן יהיה לייצר מוצרים איכותיים יותר במחירים נמוכים יותר.

ברמה הכי פרקטית ונגישה לנו, הצרכנים, זה אומר מחירים נמוכים יותר על חיי מוצר ארוכים יותר ואספקת שירות תיקונים קבוע. וכבונוס – בריאות, שקט נפשי ומצפון נקי כתוצאה מהקטנת המחיר הסביבתי של הצריכה שלנו.

שינוי תפיסתי

המשמעות הפרקטית והיישום של כלכלה מעגלית לא נגמר בלוגיסטיקה, איכות ואורך חיי המוצרים, אלא משנה את כל חוקי המשחק מהיסוד.

מדובר על מעבר של הכלכלה ממודל של מכירה ושיווק מוצרים למודל של שיתופיות ומתן שירותים. לדוגמה, במקום מכירת רכבים ללקוח הקצה, מתן שירותי השכרת רכב (CAR2GO), שיתוף חללים (WeWork, Airbnb), זמן ומיומנויות. כל אלו בנוסף להפצה מחודשת של מוצרים יד שניה ומיחזור בהיקפים גדולים.

למשל, נמל התעופה סכיפהול שבאמסטרדם משלם לחברת פיליפס עבור אספקת תאורה (שירות) במקום עבור נורות (מוצר פיזי). פיליפס אחראית על התקנת התשתיות, התחזוקה ותשלום החשבונות. המצב הביא לירידה בצריכת האנרגיה ובצורך בתחזוקה שוטפת, מה שהתבטא בהפחתה בהוצאות לתאורה בשדה התעופה. מאחר והמוצר נשאר בבעלות ספק השירות (פיליפס), האינטרס שלו הוא להאריך את חיי המוצר ולחסוך באנרגיה כמה שיותר.

מעבר לשינוי לוגיסטי ותשתיתי, כלכלה מעגלית מצריכה שינוי תפיסתי עמוק. השינוי יהיה גדול ומשמעותי במיוחד עבור החברה הישראלית, שמתחרה עם האמריקאים ברמת הצרכנות (והבזבזנות).

“בייבי סטפס” לכלכלה מעגלית לכל אחד

כששמעתי בפעם הראשונה את המושג “כלכלה מעגלית” הוא נשמע לי כל כך מתוחכם ומורכב, עד שדחיתי את ההתעמקות בנושא חודשים רבים קדימה. עכשיו משחקרתי אותו והצגתי אותו פה, אני מקווה שגם בשבילכם הוא כבר לא מאיים כל כך כמו שאולי הוא היה בהתחלה.

השלב האחרון הוא להבין עד כמה פשוט ליישם את עקרונות הכלכלה המעגלית בחיינו הפרטיים וכך לשמור על הסביבה. אני בטוחה שכבר מתגלגלים לכם בראש כמה רעיונות, אבל הנה עוד כמה: קניית תוצרת חקלאית ישראלית (שכולה מבוססת על מיחזור מים), שימוש, קנייה ומסירה של חפצים מיד שניה וקניית מוצרים מחומרים ממוחזרים. ליצירתיים והמוכשרים ביננו, אציע גם לשדרג חפצים ומוצרים שכבר קיימים לפני שמחליטים להיפטר מהם. להשראה מוזמנים לבקר בראיון שלי עם שרון גרה, מעצבת הפנים הירוקה ולקרוא על בייבי סטפס אל תוך עולם הוינטג’ והיד השנייה.

אהבתם את המאמר? רוצים להישאר מעודכנים? הירשמו לניוזלטר בכפתור הצהוב מימין למעלה או בטופס בהמשך עמוד זה ונתראה בתיבת האימייל שלכם (מבטיחה לא להספים).

שלכם,
אלכסנדרה