לפני כמה ימים נתקלתי בפוסט חגיגי של אחד מהארגונים הסביבתיים בארץ שהודיע על מחשבון “טביעת רגל אקולוגית” חדש שפיתחו והזמין לנסות אותו. כמובן שנכנסתי. לאחר מספר שאלות בודדות, שהתשובות האפשריות עליהן היו די כלליות ומגובלות, קיבלתי את התוצאה בדמות נזיפה על כך שאם כולם יתנהלו בדרך שבה אני מתנהלת נצטרך שניים וחצי כדורי ארץ כדי לספק את הצרכים שלנו.

תחושת מחנק תקפה אותי ומיהרתי לסגור את חלון האינטרנט.

המטרה של המחשבון הזה ברורה – לזעזע, לנער לתת כאפה כדי שנתעורר על החיים שלנו ונתחיל לפעול, לחיות חיים מקיימים יותר. והשאלה שאני שואלת היא – האם זו הדרך?

בתור מי שכבר שנים פועלת למען הסביבה, בחיי היום יום הפרטיים שלי וגם בעשייה החינוכית והעסקית שלי, זה הרגיש יותר כמו אגרוף בבטן מאשר סטירת לחי מעוררת. האם זה מה שיגרום לאנשים לשנות את אורח החיים שלהם? האם זה נתן לי מוטיבציה להשקיע מאמץ יותר גדול? אני עדיין לא בטוחה. ועוד יותר אני לא בטוחה אם זה מה שייתן את המוטיבציה לאדם שנמצא בתחילת התהליך, שרק התחיל לגשש.

שלא תטעו, יש המון אנשים שמעבירים ביקורת על הגישה שלי, בדיוק אלה שאני מעבירה ביקורת על הגישה שלהם. האמת היא כנראה איפשהו באמצע.

מהי טביעת רגל אקולוגית?

טביעת רגל אקולוגית היא מודל שמטרתו לכמת את המשאבים המתחדשים שאנשים פרטיים, קהילות ומדינות צורכים לקיומם ביחס לקצב ההתחדשות שלהם בטבע.

המודל מתייחס לשישה תחומים: אדמה בנויה (כמה שטח אדמה טבעית משגשגת אנחנו צורכים למטרת תשתיות והתפתחות עירונית); שטחי דיג; שטחי יער (שנכרתים לצורך חומרי גלם כמו נייר ועץ לבנייה); אדמת מרעה; אדמת חקלאות; וטביעה פחמנית (כמות הפחמן הדו-חמצני וגז המתאן הנפלטת כתוצאה מפעילותנו לצרכי אנרגיה, פיתוח ותעשייה, מזון וכו’, ואשר גורמת להתחממות עולמית).

המודל נתון לביקורת כמדע שאינו מדויק ולכן המודלים נמצאים כל הזמן בתהליך של שכלול ודיוק.

בכל מקרה, המודל נותן לנו הערכה וכיוון כללי, כשהוא מדגיש את התלות שלנו במשאבים המתחדשים (והחשיבות לוותר על משאבים מתכלים, כמו נפט, פחם וגז טבעי, שבכלל לא נכללים במודל).

מודל טביעת הרגל האקולוגית מדגיש את הקצב שבו אנחנו משתמשים במשאבים כגורם מפתח לחברות אנושיות בנות קיימא. גורם הזמן משמעותי מאחר והוא עוזר לנו להבין שלא מדובר רק במה אנחנו משתמשים, או אפילו כמה משתמשים – אלא באיזה קצב ולאורך איזו תקופת זמן. הבעייתיות היא במהירות שבה אנחנו מכלים את המשאבים (אהמ… חד-פעמי, אהמ… אופנה מהירה, אהמ… אייפון חדש כל שנה).

משבר האקלים – איך גרמנו לו ומה עושים עכשיו?

יום החוב האקולוגי

יום החוב האקולוגי מחושב על פי מודל טביעת הרגל האקולוגית העולמית ומציין את היום בשנה שבו סיימנו, כאנושות, את מכסת המשאבים שכדור הארץ הספיק לחדש באותה שנה. החל מיום זה אנחנו נכנסים לאוברדרפט ומתחילים לצרוך משאבים על חשבון השנים הבאות (כמו מינוס, או הלוואה של משאבים, רק שבמקרה הזה לא ברור איך סוגרים את החוב). בשנת 2021 יום סיום המשאבים נקבע ב-29 ליולי. משמע, האנושות צרכה כמעט פי 2 מהתקציב השנתי הסביבתי שמאפשר כוכב הלכת עליו אנחנו חיים.

כחלק מהמחקר המקדים שעשיתי למטרת כתיבת הפוסט הזה, עשיתי בוחן נוסף, הפעם של הארגון העולמי שיצר את המודל של טביעת רגל אקולוגית.

שמחתי לראות שהשאלות נוגעות ליותר תחומים והתשובות עליהן מאפשרות מענה מדויק יותר שנע על סקאלה. בחלק מהשאלות יש אפילו אפשרות להיכנס לפירוט נוסף לדיוק התשובה. בכל מקרה, התוצאות עדיין לא היו מעודדות במיוחד. אולי זו השפה הזרה שריככה את המסר בשורה התחתונה.

אני לא יכולה שלא להתייחס למראה שהמחשבון הזה מציב. יש בו תזכורת חזקה לכך שאין את מי להאשים ואין על מי להטיל את האחריות מלבד על עצמנו. עלינו תמיד לשאוף להשתפר ולקדם את אורח החיים שלנו לסביבתי יותר.

וכאן נכנס המושג “טביעת יד אקולוגית”.

טביעת יד אקולוגית

לראשונה מצאתי המשגה לתכלית שעומדת בבסיס המגזין. מדהים איך בכל פעם מחדש התוכן שנבחר על ידי למגזין בהתבסס על האינטואיציה שלי מקבל גב מקצועי. הפעם הקודמת הייתה כשגיליתי את מדע הפליאה/ההשתאות. כתבתי על כך באינסטגרם.

המושג “טביעת יד אקולוגית” משתמש ומבוסס על המושג “טביעת רגל אקולוגית”, אבל מהכיוון ההפוך. הוא מתייחס לפעולות שאנחנו מבצעים ואשר מיטיבות עם הסביבה, מתוך גישת “עשה” לעומת גישת ה”לא תעשה”.

טביעת יד אקולוגית כוללת בתוכה את כלל הפעולות שדנו בהן במגזין ועוד רבות אחרות: הליכה ברגל, חשיבה פעמיים לפני קנייה של דבר חדש, שימוש בתיק קניות רב פעמי, תיקון חפצים לפני שממהרים לזרוק, חיסכון במים ובחשמל, הפחתת פסולת, הפחתת צריכת בשר (בפרט ומזון מהחי בכלל), הפחתת מזון מעובד והעדפת אוכל בייתי, הפרדת פסולת ומיחזור, ואפילו טיול וחוויות בטבע והעברת מסר השמירה על הסביבה הלאה.

כלכלה סביבתית, כלכלה מעגלית, ואיך מאמצים אותה בחיינו בקלי קלות

למשל, בשנה האחרונה קיבלתי החלטה ללכת לעיתים קרובות יותר ברגל לעבודה. ההחלטה התקבלה בעקבות שני דברים: לפני כמעט שנתיים עברתי דירה והתחלתי לעבוד בבית ספר שנמצא במרחק הליכה קצרה מהבית שלי. בהתאם, רוב החניכים שלי מבית הספר גרים גם הם במרחק הליכה שלא שווה את הוצאת הרכב וחיפוש אחר חניה. כך יצא שבשנת הלימודים הקודמת, בעקבות הסגרים, יצא לי ללכת לא מעט למפגשים עם חניכים בפארקים וחורשות בקרבת ביתם. הבנתי שללכת זה לא כל כך נורא, ואפשר לוותר לפעמים על הגלגלים.

כשחזרנו לבית הספר זה כבר היה מתבקש לוותר על הרכב בימים שבהם מזג האוויר נעים ואין לי שום תוכניות שמצריכות רכב לאחר בית הספר. אני משתדלת לשתף בסטורי את הימים שבהם אני צועדת ברגל כדי לתת לעצמי ולעוקבים מוטיבציה. מזמינה אתכם לעקוב ולהצטרף לאתגר הלא רשמי. 😉

בקטגוריה לייפסטייל אקולוגי תמצאו שפע של רעיונות ותחומים שבהם תוכלו הגדיל את טביעת *היד* האקולוגית שלכם.

אני מקווה שהצלחתי במאמר הזה להכניס אתכם קצת יותר לעולם השמירה על הסביבה, למושגים המקצועיים שלפעמים נזרקים לאוויר במדיות כאלה ואחרות, לתת פרופורציות ובעיקר מוטיבציה להמשיך בבייבי סטפס למען הסביבה והעתיד שלנו. אתם עושים עבודה מעולה!

אוהבים את המגזין? הירשמו לניוזלטר (בכפתור בתפריט הראשי או בתחתית העמוד) לקבלת כל החדשות של המגזין אחת לחודש לתיבת המייל.

שלכם,
אלכסנדרה