רכבים חשמליים צצים על הכביש כמו פטריות אחרי הגשם ונתפסים כחלופה הירוקה והסביבתית ביותר מבין האפשרויות הקיימות היום בשוק הישראלי. כבר לפני מספר שנים התעוררו קולות ביקורתיים שטענו שהמובן מאליו לא בהכרח נכון. אז יצאתי לבדוק את העניין ולברר איזה רכב מזיק הכי פחות לסביבה (בואו נהיה כנים, בסוף, כל רכב החל מתהליך הייצור, בזמן השימוש ולאחר שסיים את חייו, מזיק לסביבה – השאלה היא עד כמה).
אז למה בכלל להתחשב בגורם הסביבתי כשאנחנו רוכשים רכב?
התשובה שכולנו יודעים לענות גם מתוך שינה היא – זיהום אוויר. כלומר, גזי החממה שנפלטים כתוצאה משריפת דלקים מאובנים וההשפעה שלהם על האוויר שאנחנו נושמים ועל האקלים.
אבל יש עוד כמה סיבות חשובות:
פליטת גזי חממה מתרחשת לא רק כשהמכונית כבר בשימוש, אלא הרבה לפני – בתהליך הייצור שלה. בנוסף, לצורך ייצור המכונית מנוצלים משאבי טבע רבים, מהחומרים שמרכיבים אותה ועד מים וחומרים נוספים שדרושים לתהליך הייצור.
נעבור לתקופת השימוש ברכב וצריכת האנרגיה שלו – במקרה הזה, ברור לנו שהעולם הולך לכיוון אנרגיות מתחדשות. זה קורה אומנם לאט, אבל זה קורה. זה חשוב לא רק בגלל ההיבט הסביבתי, אלא גם בגלל התלות במשאבי טבע מתכלים ובמדינות שמחזיקות בהן. מאגרי הפחם, הנפט והגז מוגבלים והולכים ומצטמצמים – מה שמביא לעליית מחירים.
לבסוף, כשהרכב יוצא משימוש אנחנו לרוב שוכחים מקיומו, אבל הוא ממשיך להתקיים והשאלה היא מה אנחנו יודעים לעשות איתו: האם קיימת היום הטכנולוגיה למיחזור החומרים שמרכיבים אותו? האם הטכנולוגיה הזו זמינה בארץ? מה עושים עם החומרים שאינם ניתנים למיחזור ומה ההשלכות של זה על הסביבה ועל הבריאות שלנו?
נכון שלא חשבתם על כל זה?
אז בואו נסקור את סוגי הרכבים הפרטיים שקיימים היום בשוק הישראלי:
רכב עם מנוע בנזין
הרכב הישן והמוכר, שמונע על ידי דלק שעשוי מנפט. מדובר בדלק מאובנים – מקורו במחצבים שהולכים ומתמעטים, הופכים אותנו לתלויים במדינות יצואניות נפט ולכן גם מתייקר משנה לשנה ופולט המון גזי חממה.
רכב עם מנוע גז
אומנם מדובר בעלויות נמוכות יותר מעלויות הבנזין, אבל שוב מדובר בדלק מאובנים שמופק מחצבים תת קרקעיים שהולכים ומתמעטים ופולטים גזי חממה רבים.
רכב עם מנוע ביודיזל
שמן ממקור צמחי, מזהם עד כשני שליש פחות מדלק מחצבי (מאובנים – נפט וגז) ויכול לעשות שימוש חוזר בשמן טיגון של מסעדות. כיום הוא משמש כתוסף של 7%-20% למנועי הדיזל (שנחשב למזהם מאוד ולא נפוץ בארץ, כמו גם מצריך התאמה מיוחדת של המנוע בריכוזים מעל 7% ביו דיזל).
רכב חשמלי
רכב המונע על ידי חשמל בלבד. הוא נטען באמצעות חיבור לשקע החשמלי והאנרגיה נצברת בתוך סוללת ליתיום.
מה הבעיה עם רכבים חשמליים?
נתחיל מהבעיה ה”קלה” יותר: אומנם צריכת האנרגיה של רכב חשמלי יעילה יותר מהצריכה של רכב בנזין, אבל כ-70% מהאנרגיה בישראל מיוצרת מגז ו-20% נוספים מפחם. מדובר בכ-90% שמקורה בדלקי מחצבים (מאובנים). המשמעות היא, שאומנם החלפנו את הדלק ברכב בחשמל, אבל כל עוד החשמל בישראל מיוצר בעיקר מדלקי מחצבים – לא באמת עשינו שינוי. אנחנו ממשיכים לזהם את האוויר בעקיפין – מה שנקרא “רחוק מהעין, רחוק מהלב”, אלא אם כן אתם גרים בחדרה.
בנוסף, ייצור מנוע חשמלי פולט יותר גזי חממה מייצור מנוע בנזין.
ועכשיו נעבור לבעיה הכבדה יותר, תרתי משמע:
בואו נדבר על סוללות
סוללת הליתיום, ליבו של הרכב החשמלי, מורכבת ממתכות כבדות ויקרות כמו קובלט, ליתיום ואלמנטים נדירים נוספים שנקשרו במשך השנים לבעיות חמורות בהקשרי סביבה וזכויות אדם.
תהליך הכרייה והייצור
תהליכי כריית קובלט והזיקוק שלו מייצרים חומרים מסוכנים שדולפים לסביבה ונמצאו ביישובים סמוכים למכרות, במיוחד בקרב ילדים. עד 70% מאספקת הקובלט בעולם נכרית ברפובליקה הדמוקרטית קונגו, רובה במכרות לא מוסדרים בהם עובדים באופן לא חוקי ילדים שחופרים את המתכת מהאדמה תוך שימוש בכלים ידניים ובסיכון גבוה לבריאותם ולבטיחותם.
הליתיום בעולם נכרה באוסטרליה או ממשטחי מלח באזורי האנדים של ארגנטינה, בוליביה וצ’ילה. כריית הליתיום עושה שימוש בכמויות גדולות של מי תהום כדי לשאוב את התמלחות, מים שמשמשים את החקלאים והרועים הילידים באזור. ייצור סוללה של כלי רכב חשמלי צורך כ-50 אחוז יותר מים מאשר ייצור מנוע בעירה פנימית מסורתי.
אחרי היציאה משימוש
פסולת של מוצרי אלקטרוניקה הגדושים במתכות יקרות מצטברת בכמויות אדירות במטמנות ייעודיות לכך בחלק מהמדינות העניות ביותר בעולם – עם כמות של 2.5 מיליוני טון שמתווספת מדי שנה.
תוחלת החיים של סוללת ליתיום-יון היא 8-15 שנים.
ב–2002 נקבעה אסדרה באיחוד האירופאי, שמחייבת הנפקה של תעודה המוכיחה שהרכב ייגרט ושרוב חלקיו ימוחזרו במקום מורשה — עוד לפני שיקבל אישור לרדת מהכביש. באירלנד, בנוסף לאסדרה האירופאית, יש חובה להקים מפעלי מיחזור לכלי רכב בפריסה ארצית, ובנורווגיה אף משלמים “מס מיחזור” בזמן רכישת הרכב — שמוחזר למי שמוסר אותו כשהוא מורד מהכביש. למרות כל זאת, פחות מ-5% מסוללות הרכבים ממוחזרות כיום.
בישראל ובארצות הברית כלל לא קיימת אסדרה אפילו של איסוף סוללות הרכבים.
סוללות שלא ממוחזרות (כלומר הרוב המוחץ) מוטמנות באדמה והחומרים הרעילים והרדיואקטיביים שמהם הן עשויות זולגים ומרעילים את הסביבה ואת יושביה (בכלל זה בני אדם, כמובן). מדובר בחומרים גורמי מחלות קשות, ביניהן סרטן.
רוב הסוללות שבכל זאת מגיעות למיחזור עוברות התכה והמתכות שבהן עוברות מיצוי. התהליך הזה נעשה במתקנים מסחריים גדולים שעושים שימוש בכמות אנרגיה גדולה ופולטים כמות גדולה של פחמן. למרות זאת, מפעלים אלו בדרך כלל לא מצליחים למחזר את כל החומרים היקרים הנמצאים בתוך הסוללות. כיום כן קיים תהליך טבעי למיצוי מתכות יקרות מתוך פסולת בעזרת חיידקים, אבל הטכנולוגיה לא נפוצה עדיין. תוכלו לקרוא עליה יותר באתר “הידען”.
רכב היברידי
רכב בן-כלאיים של מנוע בנזין ומנוע חשמלי. לרוב מדובר ברכב בטעינה עצמית, כלומר האנרגיה שנפלטת בזמן בלימת הרכב משמשת לטעינת סוללת הליתיום, שבתורה מספקת אנרגיה חלופית לדלק. מאחר ולא נעשה שימוש באנרגיה חשמלית חיצונית נחסך הנזק הסביבתי של ייצור החשמל בישראל. רכבים היברידיים בד”כ חסכוניים מאוד בדלק מה שהופך אותם למשתלמים כלכלית וסביבתית.
עכשיו בטח תשאלו (אני שאלתי!) “אבל מה עם הסוללה?”
גם פה הסוללה היא סוללת ליתיום בעלת אותה תוחלת החיים כמו ברכב החשמלי, מלבד יתרון קטן – מנגנון הטעינה בבלימה ברכב ההיברידי מאריך את חיי הסוללה בהשוואה לטעינה מהירה שמתבצעת ברכב החשמלי. בכל מקרה, מה עושים? מטפלים בה יפה כדי שתמלא את מלוא פוטנציאל חייה (ואולי עד שתצא משימוש כבר תהיה אסדרה וטכנולוגיית מיחזור מתקדמת גם בארץ).
טיפים להארכת חיי הסוללה ברכב ההיברידי והחשמלי:
- נסיעות קצרות תכופות, נהיגה אגרסיבית ועומסי תנועה כבדים עלולים להגביר את העומס על הסוללה ולהפחית את תוחלת החיים שלה. לכן נהגו בנחת וסבלנות (או במילים אחרות – לא כמו הישראלי הממוצע) ובשעות העומס העדיפו הליכה ברגל או נסיעה בתחבורה ציבורית.
- בהנחה ואתם נוהגים ברכב חשמלי, סוללות ליתיום נוטות להחזיק מעמד זמן רב יותר אם הן אינן נפרקות במלואן לפני הטעינה מחדש. אז אל תחכו לשלב שאתם נוסעים “על אדים” ותטעינו את הרכב לפני.
- תחזוקה שוטפת של המערכת ההיברידית, כולל המצבר והרכיבים הנלווים, יכולה לתרום לתוחלת חיים ארוכה יותר. חלק מהיצרנים מציעים הנחיות לגבי נוהלי תחזוקה שיכולים לעזור להאריך את חיי הסוללה. קראו אותם!
המסקנה החד-משמעית שעולה מהסקירה היא שנכון לתנאים במדינת ישראל, הרכב הידידותי ביותר לסביבה הוא הרכב ההיברידי. בשילוב עם יחס נאות ותחזוקה של הסוללה אתם יכולים לצמצם משמעותית את הנזק הסביבתי של הרכב.
יחד עם זאת, ללא קשר לסוג הרכב שבחרתם לרכוש, יש –
שיקולים נוספים שהתחשבות בהם תעזור לכם לצמצם את הנזק הסביבתי של הרכב
- בכך שלא נמהר להתחדש ולהשתדרג, נתחזק את הרכב שלנו ונאריך את חייו אצלנו – נמנע נזק רב לסביבה שכרוך בייצור רכב חדש והובלה שלו. אם כבר בחרנו/נאלצנו להתחדש – וותרו על רכב “מהניילונים” ובחרו ברכב יד שנייה.
- ככל שהרכב גדול יותר כך הוא צורך יותר אנרגיה ומזיק לסביבה, וגם שוחק את הכביש וגורם לבזבוז משאבים. לכן, אם אין הכרח כזה, העדיפו רכב קטן וקל יותר.
- שקלו להתקין צמיגים בעלי פרופיל נמוך (Google it!). הם מספקים אחיזה טובה יותר בכביש וצריכה יעילה יותר של אנרגיה.
- דוממו מנוע כשאתם יושבים ברכב בחניה. כמו כן, ברכבים החדשים כבר אין צורך לחמם מנוע בתחילת הנסיעה – פשוט סעו.
- ירוק ככל שיהיה הרכב שלכם, הליכה ברגל ובחירה בתחבורה ציבורית יהיו הצעד הסביבתי ביותר. בחירה במגורים באזור עירוני שבו מקומות עבודה, שירותים ותחבורה ציבורית זמינים יהפכו את המשימה לפשוטה יותר. תוכלו לקרוא יותר על מגורים ירוקים בכתבה “המדריך המלא לבית ירוק ובריא לכם ולסביבה”.
איך אני אוהבת להגיע למסקנות חד-משמעיות (לעומת אינסוף מקרים שבהם המחקר שלי משאיר אותי עם יותר סימני שאלה משהתחלתי)! אני מקווה שהצלחתי לעשות לכם סדר ולעזור בקבלת החלטה אם הייתה לכם התלבטות כלשהי בנוגע לרכב הבא שלכם.
עורכת ב-9/1/24: עכשיו קחו את המסקנות החד-משמעיות שקיבלתי ולכו לקרוא את הכתבה של רעות אלון, כתבת זווית, שיצאה כחודש מאוחר יותר עם מסקנות שונות לחלוטין. ספרו לי מה דעתכם.
אם אהבתם את הכתבה, הצטרפו אליי לניוזלטר וניפגש אחת לחודש עם כל מה שחדש במגזין והפתעות נוספות למנויים בלבד. ההצטרפות בטופס בתחתית העמוד.
שלכם,
אלכסנדרה
