הפעם הראשונה שבה שמעתי את המושג “מעברים אקולוגיים” הייתה בתואר הראשון בקורס ניהול שמירת טבע. על התואר ואיך התגלגלתי אליו (רמז: ממש לא ממקום של אוהבת טבע מושבעת) תוכלו לקרוא כאן.

מאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כך. פתאום החיות הדרוסות בצידי הכביש, הגדרות והמחסומים מכל עבר, קיבלו משמעות חדשה.

כשנולדים וחיים מציאות מסוימת קשה לראות את המשמעות האמיתית שלה. מעט אחרי סיום התואר, טסתי עם אמא לסיציליה. הטיול היה טיול מאורגן, דבר שלא יחזור על עצמו יותר לעולם כל עוד זה תלוי בי, אבל היה יתרון אחד: האפשרות לחוות חלקים הרבה יותר גדולים של האי היפיפה הזה ממה שהיה מתאפשר לו היינו עושות את הטיול באופן עצמאי.

שם, בסיציליה, הבנתי את גודל הפער בין הקיים בישראל לבין מה שאפשרי. במשך הטיול בילינו שעות בנסיעות ממקום למקום. במשך כל אותן שעות נסיעה, התבוננתי מבעד לחלון האוטובוס במרחבי הטבע האינסופיים של סיציליה, שזורים בשדות חקלאיים, כשרוב הכבישים נמצאים על – גשרים!

נשים רגע בצד את זה שהגשרים האלו, ככל הנראה, הם הדרך היעילה ביותר של המאפיה הסיציליאנית (היי, “הסנדק”) להלבנת כספים. הטבע הרוויח פה בגדול!

עכשיו נתחיל מההתחלה –

דיברנו כאן לא מעט על ייחודו של חבל הארץ בו אנחנו נמצאים (למשל, במאמר על דיונות החול), ובמאמר על שמורות טבע דיברנו על החשיבות של הטבע עבורנו, בני האדם, על השירותים שהוא מספק לנו (“שרותי המערכת האקולוגית”) ועל החשיבות של שמורות טבע בשימורו. מה שמוביל לבעיה הבאה:

קיטוע בתי גידול

אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים שאבא שלי, שנולד וגדל בארץ, סיפר על המרחבים הפתוחים שהיו במקומות שהיום הם שכונות מגורים צפופות או אזורי מסחר שוקקים.

זה מתחיל מיצירת חורים ופערים בתוך השטח הטבעי, למשל, בקתה ביער, או ישוב קטן בלב שטח פתוח. הישוב מתרחב ובהתאם התשתיות שנדרשות עבורו: מבנים ציבוריים, אזורי מסחר, כבישי גישה… כל אלו נוגסים יותר ויותר בשטח הטבעי ויוצרים טלאים טלאים שלו.

בסופו של דבר, הרצף המקורי של השטח הטבעי מתמוטט ונוצרים כתמים מקוטעים שמשמרים במידה-מה את המאפיינים של השטח הטבעי הראשוני והמעבר ביניהם מוגבל מאוד ורצוף בסכנות. ההמשכיות הביולוגית מופרת.

אבל למה בכלל חשוב שיהיה רצף בין בתי גידול?

מכירים את זה שלכל גזע כלב יש את המחלות שמאפיינות אותו? רועים גרמניים סובלים מבעיות אגן, לברדורים מנטייה להשמנת יתר ובעיות מפרקים, פיקינזים וצ’ארלס קוולירים מלחץ תוך גולגלתי על העיניים ובעיות לב ופיטבולים מגידולים סרטניים?

זה מה שקורה כשההורים אחים, או בני דודים. כשמכליאים קרובי משפחה, במקביל לבידוד של תכונות רצויות כמו אופי נוח ו”טיפולי”, או גוף שרירי, עמיד ואופי יציב ונאמן – מבודדים גם מחלות.

תהליך דומה קורה בעקבות קיטוע בתי גידול. הקיטוע שלא מאפשר זרימה רציפה של גנים מחוץ ואל תוך אוכלוסיית היצורים החיים בבית הגידול מביא לרביית קרובים והתפתחות מחלות ובעיות גנטיות. זה נכון, אגב, לא רק לבעלי החיים, אלא גם לצמחייה באזור. כמו כן, המשאבים בכל פיסת קרקע מוגבלים ומתמעטים עוד יותר כאשר בית הגידול מבודד, מה שיוצר צורך גובר של בעלי החיים לנדוד בחיפוש אחר מזון.

בנוסף, מינים מסוימים של בעלי חיים בעלי צורך בתנועה למרחקים, למשל ציפורים וחלק מהיונקים. כאשר אין באפשרותם למלא את הצורך הזה הם נכנסים למצוקה ונמנעים מלהתרבות ולהביא את דור ההמשך. באופן זה נכחדו הנמרים מישראל.

אפקט הגבול

בדומה לשמורות טבע, גם בשטחים טבעיים שאינם מוגנים חל אפקט הגבול. ככל שהשטח הטבעי קטן יותר, כך האפקט גדל. השטח הטבעי ובתי הגידול שבו מושפעים יותר ויותר מפעילות האדם שסביבם: תאורה, רעש, זיהום אוויר, חומרי הדברה, כניסה פיזית של בני אדם ורכבים… כל אלו משנים את אופי בית הגידול ומביאים להכחדה של מינים בו ולבסוף לאובדן בית הגידול.

אחד הגורמים לקיטוע החמור ביותר הוא תשתיות אורך – כבישים ומסילות רכבת. במיוחד כשאלה מלווים בגדר או קיר בטון. למשל, דו-חיים (צפרדעים, נחשי מים וכד’) רגישים במיוחד ונוטים להידרס בתחילת עונת הגשמים כאשר הם נודדים לאתרי רבייה. אך מלבד סכנת הדריסה, הבעיה חמורה עוד יותר כאשר אין כלל את האפשרות לחצות.

עוד נקודה חשובה עליה דיברנו לא מעט היא החשיבות של כל יצור חי למארג הביולוגי, מהתולעת והנמלה ועד התן והגירית. מזמינה אתכם לצלול לתוך הקטגוריה במגזין “להתאהב בטבע” כדי להבין יותר לעומק את חשיבותן של כל חוליה וחוליה במכונה המורכבת הזו שנקראת “מערכת אקולוגית”.

משמח אותי לראות שההבנה הזו מחלחלת יותר ויותר, ולראיה הטבלה הזו שלקוחה מתוך החוברת של החברה הלאומית לדרכים ועוסקת במעברים אקולוגיים כחלק מפיתוח תשתיות תחבורה:

הפתרון – מעברים אקולוגיים

חיים מלאים וקיום משותף של האדם לצד הטבע ובשיתוף איתו הם לא רק האג’נדה הבלעדית של המגזין. מדובר על מציאות אפשרית ולא מדע בדיוני. הדרכים קיימות וידועות, חלקן כבר מיושמות, לפחות באופן חלקי.

הדרך העיקרית היא מעברים אקולוגיים, כאלה שמתוכננים מראש, כחלק מהמבנה או התשתית, או כאלה שנבנים בשלב מאוחר יותר כדי לתקן את המצב הקיים.

מעברים אקולוגיים, כאשר נעשים בצורה נכונה, מאפשרים מעבר רציף בין שטחים טבעיים ובתי גידול. קיימים שני סוגים של מעברים: מעברים תחתיים ומעברים עיליים. במעברים תחתיים מדובר לרוב במנהרות שעוברות מתחת לכבישים ותשתיות אחרות. מעברים עיליים הם גשרים.

מה ההבדל בין מעבר אקולוגי ומסדרון אקולוגי?

נבחין בין המושג ‘מעבר אקולוגי’ לבין ‘מסדרון אקולוגי’. מעבר אקולוגי הוא מעבר שנוצר באופן מלאכותי כחלק מהתשתית והבינוי האנושי. לעומת זאת, מסדרון אקולוגי הוא רצועת קרקע גדולה, אבל צרה יחסית, שמחברת באופן טבעי בין אזורים טבעיים נרחבים יותר ודרכה מתרחש מעבר של בעלי חיים וצמחים (האבקה והפצת זרעים) בין האזורים.

על דוגמה למסדרון אקולוגי שכזה סיפרה מיכל אקרמן, אגרונומית ומנכ”לית יקב תבור, בראיון שערכנו. כשיקב תבור התחילו את השינוי האקולוגי שלהם הם גילו שאחד הכרמים נמצא על מסדרון אקולוגי. הם הסירו את הגדרות ועשו שינויים נוספים בכרם בכדי להתאימו לסביבה ועליהם תוכלו לקרוא במאמר. כתוצאה מכך, בעלי החיים חזרו לעבור במסדרון, ביניהם צבאים וארנבות.

בישראל קיימים חמישה מעברים אקולוגיים עיליים בלבד: בכביש 85 (עמיעד), כביש 70 (בת שלמה-נחל תות), 6 צפון (נחל דליה), כביש 1 (הרי יהודה-שורש) וכביש 38 (הרי יהודה-מסילת ציון).

יחד עם זאת, בעשור האחרון המודעות לחשיבות מעברים אקולוגיים הולכת וגדלה. דוגמה לכך אפשר לראות בתוכנית הרחבת כביש 2, שכנראה רובנו חווים בשנתיים האחרונות:

“הקמת שני המעברים האקולוגיים בגובה של ארבעה וחצי מטרים וברוחב של שישה עד שמונה מטרים סמוך לפארק השרון הצמוד למכמורת ובין מחלף קיסריה לגשר פל-ים תאפשר תנועה בטוחה של הולכי רגל, רוכבי אופניים ובעלי חיים. כיום אי אפשר לחצות את פארק השרון, והולכי הרגל צריכים ללכת עד נחל אלכסנדר ולעבור במעבר התת קרקעי הסמוך לגדה הצפונית שלו. כל זה עתיד להשתנות. נוסף על כך יוכלו בעלי החיים לחצות בבטחה את הכביש”.

לדבריו של שריג, “בתוכנית מושקעים כ-100 מיליון שקל לטובת היבטים סביבתיים ויש בה פגיעה מינימלית בשטחים הפתוחים. רשימת העבודות כוללת הארכה והגבהה של גשרים מעל נחלים, הרחבת המפתחים של הגשרים למעבר בעלי חיים ומטיילים, תכנון מעברים אקולוגיים לבעלי חיים, הקמת גשרי הולכי רגל, הצבת תאורה ירוקה ללא זליגת אור ושימור של עצים בוגרים…” (מתוך: כלבו, חיפה הקריות “הפרויקט לחיסול הפקק של המדינה”).

לא כל מעבר ישמש באופן יעיל כמעבר אקולוגי

אם המעבר בנוי בצורה לא נכונה, פעמים רבות בעלי חיים מגיעים, בוחנים אותו ובוחרים שלא לעבור. למשל, במקרה של מנהרה חשוכה מתחת לכביש שלא חודר אליה אור טבעי. איך יודעים את זה? מציבים מצלמות במרכז המעבר ומשני עבריו לצורך ניטור ובחינה של יעילות המעבר. בכדי שמעבר ישיג את מטרתו, עליו להיות בגודל המתאים לסוגים שונים של בעלי חיים (או של בעל החיים הספציפי עבורו הוא נוצר) ולהיראות ולהרגיש כמו המשך טבעי של הסביבה. לצורך כך, למשל, נעשה במעבר גינון שתואם את הצמחייה הטבעית בסביבה.

כמובן שככל שעובר הזמן מבניית המעבר, כך יותר ויותר בעלי חיים עושים בו שימוש.

בייבי סטפס

אז עכשיו כשאתם יודעים מה הם מעברים אקולוגיים ולמה הם כל כך חשובים, הגיע הזמן ל”בייבי סטפס”! כי מעברים אקולוגיים מתחת ומעל תשתיות זה טוב ויפה, אבל זה לא משהו שאנחנו, ברמה הפרטית, יכולים לתרום לו. אז מה בכל זאת אנחנו יכולים לעשות?

כפי שדיברנו במאמר “איך מחזקים את מגוון צמחי הבר הישראלים מהמרפסת?“, בכך שנגדל כמה שיותר צמחים ממינים מקומיים בחצר, במרפסת ואפילו על אדן החלון נוכל לעשות שירות גדול לחרקים, זוחלים ולציפורים.

אם אתם גרים בבית פרטי, נסו להימנע עד כמה שאפשר מגדרות בטון וחיפוי רצפה אטום. מה קשורה הרצפה? אומנם דיברנו על החשיבות שלה בהקשר למי התהום, אבל פה נוסיף שבעלי חיים רבים חיים ונעים מעל ובתוך הקרקע והצמחייה. שמירה על הקרקע חשופה (או מתחת לדק) תאפשר גם את המעבר שלהם.

ואיך בכל זאת ניתן לתרום ולקדם מעברים אקולוגיים ושמירת טבע ברמת המדיניות?

מדע אזרחי!

מעטים יודעים, אך ישנן לא מעט הזדמנויות להשתלב במדע אזרחי ולתרום למאגרי הנתונים עליהם מקבלי ההחלטות וגופי התכנון והביצוע מסתמכים.

תוכלו לעשות זאת על ידי השתתפות בסקרי בעלי חיים. למשל: ספירת הציפורים הגדולה, ספירת הפרפרים, תיעוד בעלי חיים דרוסים בכבישים בווייז, אתר iNaturalist ונוספים.

דבר נוסף, וכנראה הכי חשוב בשלב זה, הוא העלאת המודעות. המודעות לנושאי שמירה על הסביבה ושמירת טבע אינה מובנת מאליה בינתיים ולכן כל פעולה שתעשו לצורך העלאת המודעות לנושאים אלו יש לה תרומה גדולה. למשל, מוזמנים לשתף את המאמר הזה ברשתות החברתיות ועם חברים.

אהבתם את המאמר? בואו נשמור על קשר. הצטרפו לניוזלטר בתחתית העמוד או בכפתור בתפריט הראשי וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה