אין לי הרבה זיכרונות ילדות נעימים שאני מתרפקת עליהם. אני יודעת שזה מוזר, אבל ככה אני, הרבה יותר נהנית מחיי הבוגרים מאשר מהילדות שלי.

בדיעבד, רוב זיכרונות הילדות שלי, במיוחד הטובים שבהם, הם של אירועים וחוויות מחוץ לבית. למשל, הטיולים המאורגנים בארץ עם סבתא והטיולים איתה בחוף הים, ולעיתים רחוקות יותר עם אמא. הטיולים שאבא היה מארגן לכל המשפחה (ומשפחה תימנית, בלי עין הרע, זה לפחות אוטובוס אחד). והכי פשוט – הטיולים בנתניה, לחורשה, לפרדס, לשלולית…

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6. הדרך הכי טובה של אבא שלי למשוך אותנו (את אח שלי ואותי) לבלות איתו הייתה לקחת אותנו לנקודות מעניינות בעיר. אחת הנקודות האלה הייתה שלולית (או אגם) החורף.

אגב, על אבא שלי, אדם מיוחד במינו, תוכלו לקרוא כאן, בפוסט האורח שלו לבלוג בנושא שמירה על הסביבה ביהדות.

ב-2/2 התקיים היום הבינלאומי לבתי הגידול הלחים. לכבוד התאריך המיוחד הזה, שעלול במהרה להפוך ל”יום הזיכרון הבינלאומי לבתי הגידול הלחים”, אני כותבת את הפוסט הזה.

לקריאה על נחלים וחשיבותם לנו ולסביבה, לחצו כאן.

זיכרונות ילדות מאגם החורף

באותן שנים, בעונת החורף והאביב, האגם היה בשבילי מקום שקט, עם אגן מים גדול ועצים עבותים. היה שם אפילו חבל עבה שמישהו קשר לענף של אחד העצים כנדנדה מאולתרת.

ניתן היה להבחין בחיים בכל מקום, ציפורים שונות ומגוונות ששחו במים או קראו מצמרות העצים, צפרדעים וקרפדות שקיפצו, לטאות שנעלמו בזווית העין, ראשנים בהם היה ניתן להבחין מהגדה…

כעבור מספר שנים חזרתי לאגם החורף, הפעם כתלמידה בתיכון במגמת ביולוגיה. במסגרת עבודת החקר התבקשנו לחקור תופעת טבע, ואני בחרתי לחקור את צמיחת הקנה המצוי באגם.

במהלך המחקר שארך כשנה, ביקרתי לא מעט פעמים במקום וביליתי שעות רבות בהתבוננות בדגימות המים ממנה תחת עדשת המיקרוסקופ. לעיניי ניגלה עולם שלם, שהיה נסתר ממני בביקוריי עם אבא שלי בילדותי. שפע של צורות ותנועה בכל טיפה, יצורים חד תאיים, כמו אמבות וסנדליות, סרטנים שונים ועוד…

מאיפה האגם הגיע?

רצועת החוף של אזור השרון מאופיינת בשכבה עליונה של אדמת כורכר, שהיא פריכה ואוורירית. באזורים מסוימים, השכבה הבאה מתחתיה היא שכבת חול וחרסית דחוסה. הסדקים, שמאפיינים את אדמת הכורכר היבשה באזור נמוך ושכבת החול הדחוסה תחתם, יוצרים תנאים לחלחול והצטברות מים וליצירת שלוליות בעונת הגשמים.

ומאיפה מגיעים כל בעלי החיים?

מתוך הסדקים! שלל בעלי-החיים (שאגב, משתנים, מופיעים ונעלמים, בהתאם לתנאים המשתנים בשלולית), בין אם בבגרותם ובין אם בצורת ביצים ונבגים, נשארים רדומים בין הסדקים באדמה עד שיופיעו תנאים מתאימים בשבילם להגיח.

הדו-חיים שביניהם, קרפדות, צפרדעים וטריטונים, עוברים את הקיץ בתרדמה במחילות ובסדקים בקרקע או תחת אבנים וסלעים. עורם שמוכר לנו כלח וחלקלק (ודרכו הם גם נושמים חמצן מומס מהמים), מתייבש ומתקשה. בשלב הזה צריכת החמצן שלהם יורדת והנשימה עוברת לריאות. כך הם מצפים לרדת הגשמים.

עם רדת הגשמים ותחילת הצטברות המים, כמו עוף החול, קמה השלולית לתחייה ו”מתפתח בשלולית עולם חדש של צומח וחי: זרעים של צמחים ונבגי אצות נובטים ומתחילים לצמוח בקצב מהיר, וביצי קיימא* של חסרי חוליות שונים סופגות מים ובוקעות אף הן…

בריכות חורף הן בית גידול המקיים מגוון ביולוגי עשיר וייחודי של יצורים מגודל מיקרוסקופי ועד דו-חיים, זוחלים ועופות. אצות חד-תאיות מעשירות את מי הבריכה בחמצן, וחיידקים ופטריות מפרקים בה צמחים יבשים מהשנה שעברה וכך מספקים חומרי מזון וכימיקלים למים. יצורים אלה  מזונם של חד-תאיים כאמבות וסנדליות.” מתוך הספר “חיות בר בעיר ובכפר”, מאת יורם יום-טוב.

את האמבות והסנדליות אוכלים סרטנים קטנטנים ובעלי-חיים נוספים וכן הלאה. אגם החורף הוא גם בית למיני חרקים רבים.

*ביצי קיימא – ביצים אלה מוטלות לקראת סיום העונה הלחה, ושוקעות לקרקעית האגם. הביצים מצופות מעטה עבה, המגן על העובר מפני חום והתייבשות. הביצים נשמרות למשך שנים אחדות, וכך מבטיחות את המשכיות המין בבית גידול בלתי יציב זה. מתוך ויקיפדיה.

לאן נעלם אגם החורף?

עם התפתחות היישובים והרחבת הבנייה, רוב השלוליות, שפעם היו נוף נפוץ בארץ, יובשו והפכו לנדירות. בעלי חיים רבים, חלקם נדירים וייחודיים לבית הגידול הזה, נמצאים בסכנת הכחדה.

מאותן סיבות צמחי בר רבים נמצאים גם הם בסכנת הכחדה ואנחנו יכולים לתרום לשיפור המצב בלי לצאת מהבית. סיקרנתי אתכם? כנסו לכאן להמשך קריאה.

ומה אנחנו יכולים לעשות?

אני לא בהכרח מסכימה עם הדעה המקובלת, לפיה שינויים משמעותיים מתרחשים כשהחלטות מתקבלות למעלה, במשרדי הממשלה, ויורדות אל האזרחים בדמות חוקים ותקנות. לאורך ההיסטוריה ניתן לראות ששינויים אמיתיים, משמעותיים וכאלה שמהדהדים עד היום הם אלה שהתחילו מהאזרח הפשוט שדפק על השולחן ואמר “די, נמאס”.

שניה לפני שאתם מחליטים להיות מרטין לותר קינג הבא, צאו לאגם החורף או כל שטח טבעי שנמצא בקרבת מקום מגוריכם. הכירו מקרוב את הסביבה הטבעית שלכם, קחו את הילדים לטייל, תנו גם להם להתפעל ולהתרגש.

עכשיו כשאתם יודעים ומבינים על מה מדובר, הראו שאיכפת לכם. היו פעילים בקבוצות אזרחים ותושבים אכפתיים, היו ערניים לתוכניות ושינויים במקום מגוריכם והביעו את דעתכם. כאן תוכלו לקרוא על דרכים ורמות שונות להיות פעילים ולהשפיע כאזרחים.

“אינני מפחד מעריצותם של הרעים, אלא מאדישותם של הטובים.” מרטין לותר קינג

אהבתם את המאמר? רוצים עוד? הצטרפו אליי בניוזלטר (הרשמה בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי) וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה