הכל התחיל כשאביב אחד, בעודי ישובה ברכב ומחכה שהרמזור יתחלף לירוק, הבחנתי בעשרות ציפורים קטנות, בעלות צורה עדינה ומחודדת וזנב מפוצל, שעפות באנרגטיות ובתנועות חדות בגובה נמוך מעל הכביש. אני זוכרת שכל כך התפעלתי מצורת גופן, מהמעוף המיוחד, מהקריאות שהשמיעו, מהאנרגיה המדבקת באופן מסוים. האהבה הזו המשיכה לקנן בי עד שמספר שנים לאחר מכן מימשתי אותה בקעקוע של זוג סנוניות על היד.

במהלך התואר השני שלי באוניברסיטת חיפה יצא לי לנסוע מידי שבוע, בשעות הבוקר המוקדמות, על כביש החוף, שם, באזור זיכרון יעקב ומעגן מיכאל היו עוברות מעל ראשי ציפורי חוף יפיפיות. בסתיו ובחורף היו הרבה יותר מהן, ציפורים רבות שונות ומשונות. את חלקן כבר הכרתי, את חלקן לא.

לכבוד יום הציפורים הנודדות שיתקיים ביום ראשון הקרוב, העשירי באוקטובר, החלטתי להקדיש את המאמר לבעלי-החיים האלו שמציפים אותי תמיד בכל כך הרבה התרגשות.

ציפורים נודדות בישראל

ארץ ישראל ממוקמת באזור גיאוגרפי ייחודי שמתפרש בין הים התיכון במערב ושטחי מדבר נרחבים במזרח. מיקום זה הוא הסיבה לכך שנדידה רבה (לא רק של ציפורים, אלא גם של חרקים למשל) מתנקזת אליה מאזורים שנמצאים מצפון לישראל וגם מאזורים שבין אנגליה בצפון-מערב למרכז אסיה שמצפון-מזרח לה.

כאן תוכלו לקרוא עוד על ייחודה הגיאוגרפי של ארץ ישראל והתופעות המרתקות שמתרחשות בדיונות החול שלה.

מספר העופות הנודדים מאזורים אלו לאפריקה בעונת הסתיו דרך ישראל נאמד במספר של עד 100 מיליון עופות!

הציפורים שמגיעות בתעופה נמוכה מעל הים בשעות הלילה ולקראת עלות השחר, רובן ציפורי שיר קטנות, מגיעות תשושות מהמסע הארוך שהגיע אל סיומו או אל נקודת הביניים בישראל בדרך לאפריקה. עם נחיתתן הן מחפשות מקום מסתור בשיחים מפני הטורפים שמלאכתם קלה כשהן תשושות כל כך. במקום מסתורן הן נחות וצוברות מאגרי שומן חדשים.

לחצו כאן כדי לגלות אילו ציפורים נודדות פגשתי בחוף דור בנוסף לאוצרות ויצורים מרתקים נוספים.

קיבוץ מעגן מיכאל

קיבוץ מעגן מיכאל נמצא בסמוך לחוף הים מול זיכרון יעקב ושייך למועצה אזורית חוף הכרמל. אחד מהענפים הכלכליים בקיבוץ הוא ענף המדגה. בריכות הדגים הממוקמות ממש בסמוך לחוף מושכות אליהן ציפורי מים וציפורים נודדות רבות.

אז אחרי קרוב לשנתיים של צפייה קצרה מזדמנת מכביש החוף על הציפורים המרתקות, חיכיתי לבוא הסתיו ויצאתי השקם בבוקר למעגן מיכאל לחוות את הפלא מקרוב ולתעד אותו בשבילכם בעדשת המצלמה.

כמובן שאין חיה כזו שלא יהיו בלט”מים, ואירוע שחייה המוני התקיים בחוף מעגן מיכאל באותו היום והשעות שהגעתי, מה ששיבש את תוכניותיי לצלם את הציפורים באיים מול החוף. מזל שיש את בריכות הדגים שמהוות את האטרקציה העיקרית (אך פחות טבעית) לציפורים הנודדות. בבריכות המרוחקות ביותר מהחוף (ומההמולה) מצאתי את כל מה שחיפשתי.

על מנת לזהות את הציפורים שתיעדתי, השתמשתי במגדיר של אתר הצפרות הישראלי. יחד עם זאת, איני מומחית לציפורים (עדיין 😉) ולכן אני לא מתחייבת לנכונות הזיהוי, בעיקר זה של השחפים, יש כל כך הרבה מהם ורובם די דומים לעין הלא מקצועית.

אנפה אפורה

האנפה הגדולה ביותר באזורינו. בזמן תעופתה מכנסת האנפה את צווארה אל גופה, מה שמסייע בזיהויה לעומת ציפורים אחרות כגון עגורים וחסידות. האנפה האפורה חיה בבתי גידול לחים וניזונה בעיקר מדגים וצלופחים, אך לא מתלוננת גם כשמזדמן לה איזה סרטן, נחש או מכרסם.

הפרטים שחורפים אצלנו מגיעים מאירופה, אך היא מקננת באירופה, באסיה ובאפריקה. האנפות האפורות לא מקננות בישראל מאז שאוכלוסייתן נפגעה בשנות השישים כנראה מאכילה של נברנים מורעלים בשדות.

מגלן חום

מאכלס בתי גידול לחים וניזון מחסרי חוליות, דו-חיים ודגים. הוא מאתר את מזונו על ידי עמידה על גדות מקווה המים או במים הרדודים ונבירה במים ובבוץ על ידי מקורו הדק והמעוקל.

המגלן נפגע קשות באירופה מפגיעה בבתי הגידול הלחים, חומרי הדברה בחקלאות וציד. למרות זאת, אוכלוסייתו הולכת, מתרחבת ונפוצה בזכות אופיו ה”גמיש”, שמאפשר לו חיים בקרבת האדם ותזונה מגוונת בהתאם למזון הזמין.

לבנית קטנה

אנפה בינונית בגודלה ועדינה, שחיה בנופי מים (חוף הים, בריכות דגים, שלוליות ועוד). היא נפגעת בארץ מרשתות שמתוחות מעל בריכות דגים בהן האנפות נלכדות ומוצאות את מותן. אוכלוסייתן יציבה.

אנפת לילה

בנוסף לבריכות דגים, שם אני מצאתי אותה, אפשר לפגוש אותה גם בפארקים ושלוליות חורף. אנפת הלילה הצעירה בעלת צבעים חומים מנוקדים ואילו הבוגרת בעלת כיפה וגב ומקור שחורים, כנפיים וזנב אפורים כהים ושתי נוצות ציצית לבנות וארוכות מאחורי ראשה.

היא מקננת בכל היבשות מלבד אנטרקטיקה ואוסטרליה, מעדיפה אזורים חמים וטרופיים ואוכלוסייתה הולכת וגדלה בישראל, עד כי מהווה מזיק לענף המדגה.

אנפת הלילה מחכה בסבלנות לדג שיתקרב אליה ולאחר מכן שולפת אותו מהמים. כפי שהתמונה ממחישה בבירור. שימו לב לאנפה המרוחקת ביותר בתמונה, היא כבר בשיא הסעודה. היא משלימה את התזונה שלה בסרטנים, שפיריות, צבוני ביצה ואפילו ציפורי שיר ועטלפי חרקים.

ברכיה

האב הקדום של ברווז הבית ומין הברווז המוכר ביותר באזורנו. זכר הברכיה מתהדר בצבעים בולטים ומרשימים שמשמשים אותו לחיזור, בעוד שצבעיה הצנועים של הנקבה יעילים מאוד ומשמשים אותה להסוואה בתקופת הדגירה.

הברכיות בעלות תפוצה עולמית רחבה וחורפות נפוצות באזורנו בבתי גידול לחים מגוונים. אוכלוסייתן הולכת וגדלה.

סיקסק

הציפור הצעקנית והמשעשעת הזו גרמה לי להתקף צחוק בלתי נשלט באמצע שיעור גנטיקה בתואר הראשון, חוויה מביכה בהחלט.

בציפור המקסימה הזו אפשר לצפות בשדות חקלאיים, פארקים עירוניים ושטחים פתוחים נוספים בעונת הסתיו ובעיקר בחורף.

לסיקסק דורבן ארוך בקצה הכנף, של הזכרים ארוך בכמה סנטימטרים משל הנקבות, והוא משמש אותם במיוחד לקראת עונת הקינון, בה הם הופכים לטריטוריאליים במיוחד.

בנוסף, הדורבן משמש את הזכר לחפירת גומות קטנות בקרקע, מתוכן הנקבה בוחרת את החביבה עליה ביותר ולתוכה היא מטילה את ביציה (ללא ריפוד כלל). עובדה מעניינת היא שביצי הסיקסק משנות מעט את צבען בהתאם לסביבה, כך שקשה מאוד להבחין בהן.

כשאדם מנסה מתקרב לקן הסיקסק, עפים הסיקסקים לאוויר ומשמיעים צווחות אזהרה מהדהדות. אם הרמז לא הובן, ישלבו בני הזוג כוחות במעוף אזהרה שכולל צלילות חדות לעבר ראשו של האדם. לחגיגה הזו יכולים להצטרף גם סיקסקים נוספים שהיו בסביבה.

מה שמעניין, הוא שאם מי שמתקרב אל הקן הוא בעל חיים שבאופן מובהק אינו בעל כוונות זדון, למשל פרה, הנקבה פשוט תעמוד זקופה מעל הקן כשכנפיה פרושות ותשמיע קולות של חוסר שביעות רצון. קשה לא להבין את המסר.

סנונית רפתות

הסנונית, הציפור האנרגטית והעליזה שעוררה את אהבתי הראשונית בציפורים, מקננת קבועה בישראל באזור הצפון והמרכז ודוגמה להסתגלות וחיים משותפים של הטבע והאדם. סנונית הרפתות קיננה בעבר בעיקר בהרים, במצוקים ובמערות והעדיפה ישובים כפריים על עירוניים הומי אדם. לאור תפוצתו ההולכת וגדלה של האדם, זה דורות שהיא דוגרת בבתי מגורים, ברפתות, במחסנים, תחת גשרים ועוד.

את הקן היא בונה מבוץ אותו היא מביאה במקורה ואת גושיו היא מדביקה בעזרת הרוק שלה. את הקנים של סנונית הרפתות ניתן לזהות על פי גבעולים וקש שמצטרפים לחומרים המרכיבים ומחזקים את הקן. הסנונית שומרת אמונים לקן והזוג חוזר בכל עונת קינון לאותו הקן, משפץ אותו במידה ויש צורך ומרפד מחדש.

שחף בלטי

שחף דק גזרה ויפה שנודד למרחקים ארוכים, אי שם מפינלנד וסביבותיה.

שחף צר מקור

שחף קטן, חורף מוכר באזור הים התיכון וישראל וחובב במיוחד בריכות מלח, כך שבעונה אפשר לצפות בפרטים רבים ממנו בבריכות המלח באילת ובעתלית.

לסיכום, רוב ככל מיני ציפורי המים הנודדות הם מינים רגישים שנפגעים מאובדן ושינוי בתי הגידול שלהן (בתי גידול לחים), חומרי הדברה בחקלאות ושפעת העופות. דבר משמח הוא שלפחות המינים אותם פגשתי בביקורי במעגן מיכאל אינם נמצאים בסכנת הכחדה ואוכלוסיותיהם יציבות בארץ ובעולם. יחד עם זאת, חשוב שנהיה מודעים למעשינו ולהשלכותיהם, כי אם לא, אין שום ביטחון שהדבר יישאר כך.

רוצים לדעת עוד על בתי גידול לחים, הסכנות שמאיימות עליהם והדברים שביכולתנו לעשות כדי למנוע את היעלמותם? כנסו לפוסט על שלולית החורף, בה רב הנסתר על הגלוי.

ישראל היא חבל ארץ ייחודי שמאופיין בכל כך הרבה פלאי טבע והזדמנויות לחזות בהם. פנו לעצמכם בוקר וקפצו למקור מים קרוב לביתכם, או השקיעו וסעו לבריכות דגים או שמורות טבע כגון אגמון החולה וצפו בפלא הזה! זה שהוא קיים זה כל כך לא מובן מאליו.

אהבתם את המאמר? בואו נשאר בקשר! הצטרפו לניוזלטר וניפגש פעם בחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין. ההרשמה בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי.

שלכם,
אלכסנדרה