נתחיל מוידוי קטן
האמת היא שרוב הזמן אני מרגישה שהאינסטגרם הוא נטל. רשת חברתית שאני מתחזקת בעל-כורחי כדי לייצר נוכחות ולהוביל למרכז העשייה שלי – המגזין. אבל בכל סיכום שנה אני מודה על קיומה של הפלטפורמה הזו, שמשמרת את הרגעים הכי אותנטיים מהחיים ומאפשרת לי שיח ישיר עם האנשים בצד השני.
בעוד שכל כתבה למגזין נכתבת כטיוטה בוורד, נערכת לפחות פעמיים ואז פעם נוספת בזמן שאני מעלה אותה למגזין, מצרפת תמונות, מקשרת לכתבות אחרות שרלוונטיות ובגדול – הטקסט עובר חתיכת מתיחת פנים… באינסטגרם, בין הרילסים והקרוסלות המעוצבות, כשבוער בי, אני כותבת ומעלה את הטקסט נא, כמו שהוא.
בהתחלה כתבתי מתוך צורך אישי שלי, לשפוך, לשתף במה שעובר עליי, לעשות רפלקציה אישית בכתב. אבל אז גיליתי שהמילים שלי, דווקא אלה האישיות, ש”לא נותנות ערך” במובן המידעי של המילה, דווקא הן מחברות אנשים ומעניקות להם השראה, לצד המידע הפרקטי.
לכן כשאני מגיעה לשלב כתיבת סיכום השנה למגזין, אני שמחה שיש לי את האפשרות ליצור לכם ולעצמי את המסע הזה בזמן. לספק לכם הצצות לרגעים ולמילים שנכתבו בזמן אמת. לתעד את הדרך המורכבת מרגעי אושר וסיפוק ורגעי משבר, תסכול וייאוש… ואולי גם להעניק לכם השראה בחיים האישיים שלכם.
אז…
וואוו איזו שנה זו הייתה!
זו הייתה שנה של מאבק על החלום שלי. מאבק, ככה זה הרגיש.
שנה של קבלת אינסוף החלטות, התנסות במהלכים שרבים מהם לא צלחו, אבל הביאו איתם תובנות. למשל, שטרנדים זה נחמד ונכון שכולם מקפצים היום בטיקטוקים ורילסים קצרים וריקים מתוכן, אבל הכתיבה היא מי שאני ומה שבא מהלב עובד הרבה יותר טוב מכל טרנד שהוא.
זו הייתה שנה שרובה נראתה כמו מאבק בלתי אפשרי, דריכה במקום, תסכול וייאוש ובכל זאת – עם כל כך הרבה רגעים של ניצני התחלות ופירות של העבודה הקשה.
זו הייתה שנה של דילמות מקצועיות וערכיות.
שנה של תזכורות על היכולות שלי ועל החיים ששיניתי, בלי בכלל להבין את גודל ההשפעה שלי על אנשים (ובעיקר בני נוער) שנגעתי בהם. תזכורות בדמות אמא שמתקשרת להגיד שאחרי תהליך של שנה עם הבת שלה (בכיתה ח’) הילדה עברה שינוי מקצה לקצה, נפתחה, השתחררה ולא מפסיקה לדבר עליי.
או אחות גדולה של בחור (כן כן בחור! בן 21) עם סיפור קשה (שבכלל לא הייתי מודעת אליו בשנים הראשונות), שלקח חלק במשך שלוש שנים, בעודו נער, בקבוצת מעורבות חברתית שהנחיתי – שמספרת לי, שהרבה ממי שהוא היום, קצין בצה”ל ומנהיג שמוביל חיילים רבים, הוא זוקף לזכותי. מיותר לציין שבכיתי נהרות, כן?
חזרתי לעמוד ולהשפיע על חדרים ואולמות מלאים, אחרי שלא עשיתי את זה שנים (בטח מאז הקורונה).
חיפשתי ומצאתי תשובות בטבע.
החכמתי וגיליתי תחומים חדשים ומעניינים ללמוד ולספר לכם עליהם.
חזרתי לבלות עם חברות, בטבע, בהופעות, במסעדות – כל מה שחסר לי כל כך בתקופת הקורונה.
חזרתי לקרוא ספרים בתשוקה אחרי שנים שלא מצאתי את הפניות הפיזית והמנטאלית לצורך כך.
קיבלתי כל כך הרבה פידבקים טובים, אבל לא סתם טובים, כאלה שבאים מכל הלב, שכל מילה מלאה בכוונה וחודרת לנשמה.
הייתי רוצה להגיד שהשנה הזו הייתה מדהימה
אבל, מבחינה נפשית, זו הייתה כנראה השנה הכי קשה שהייתה לי בעשור האחרון.
בסיכום השנה שעברה סיפרתי שירדתי לחצי משרה בעבודה בשביל לקדם את העסק. הרגשתי שאם רק היה לי עוד זמן זה יקרה, העסק יניע. יותר משנה הייתי רוב הזמן בבית, עובדת מהבוקר ועד הערב על העסק, לא מוותרת, משקיעה כספים בקורסים, יועצים וכלים לשפר ולקדם את התוכן שלי והעסק – כל מה שדרוש, הכל כדי שזה יצליח.
אבל החודשים חלפו ואומנם דברים קרו, אבל כסף לא נכנס לחשבון. עננת הדאגות הכלכליות התחילה להתאסף מעל ראשי.
הודות לרן, בן זוגי, שתומך בי בכל החלטה וצעד, הצורך הכלכלי לא הורגש פיזית, אבל נפשית מאוד הורגש.
במרץ החלטתי שהגיע הזמן לשחרר את העסק, מצד אחד. עשיתי מספיק, כנראה שדברים צריכים זמן כדי להבשיל ואני צריכה ביטחון כלכלי. מצד שני, החלטתי שאני עוזבת סופית את מקום העבודה שלי בחמש השנים האחרונות לטובת משרה שתפתח אותי מבחינה מקצועית או מבחינה עסקית. התחלתי לחפש עבודה בתחום שיקדם את העשייה הפרטית שלי, את התוכן שלי ואת העסק שלי ושתספק לי נחת כלכלית. חיפוש שארך חצי שנה. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, לא לקחתי בכלל בחשבון שייקח לי יותר מחודשיים-שלושה למצוא עבודה.
גם פה שיחק לי המזל, ומחלקת הנוער בנתניה הביעו את הערכתם הרבה אליי בכך שלא דחקו בי להודיע על תאריך עזיבה רשמי. כל כך הרבה משרות, רובן בכירות, ניהוליות, משפיעות מאוד, שהתמיינתי אליהן וכבר היה נראה שהכל סגור ונפלו ברגע האחרון.
לבסוף התפשרתי על משרה שידעתי בתוך תוכי שהיא לא בשבילי, בתחום ייעוץ הבניה הירוקה. לאחר חודשיים שהיו קשים מאוד עבורי, פיזית ונפשית עזבתי. אלו המילים שכתבתי ביום האחרון שלי בעבודה:
היום אני עובדת בסוכנות דיגיטל נשית קטנה ומגניבה בה אני כותבת תוכן ומנהלת שיווק לעסקים. המשרה חלקית ונוחה, העבודה מעניינת ואני לומדת המון.
נותר עוד שבוע לסוף שנת 2022
השבועות האחרונים נתנו לי תקווה אמיתית לקראת השנה הבאה. האור בקצה המנהרה אומנם היה שם כבר חודשיים קודם לכן, אבל העייפות הנפשית והפיזית מנעו ממני לראות אותו. לפני חודשיים נפתחה קבוצת הנוער ‘סיירת החוף’ של עיריית נתניה, בה אני משמשת כמנחה המקצועית של הקבוצה. סכום הכסף “הרציני” הראשון שהעסק הכניס. זה היה הספתח שהייתי צריכה, הסנונית הראשונה. מאז אני מקבלת עוד ועוד פניות לגבי ההרצאות שלי – שהתרבו והשתדרגו והן ממש הגאווה שלי.
אני כל כך שמחה לסכם את אחת השנים הקשות בחיי בהצלחות והתחלות חדשות והמון המון אופטימיות ששנת 2023 תהיה טובה יותר.
לפני שנסיים, אני לא יכולה שלא להתייחס להיבט הסביבתי בחיי, הרי לשם כך התכנסנו כאן.
הסביבה ואני השנה
השנה הצלחתי לעמוד בשינויים שעשיתי בתזונה שלי בסוף השנה שעברה. הבשר והדגים נשארו מחוץ לביתנו וצריכתם נשארה במסגרת ההורים והמסעדות (הבשר ירד כמעט לגמרי גם במסעדות). אני מבשלת יותר ואוכלת פחות אוכל מעובד ולגמרי מרוצה מהמקום שבו אני נמצאת.
לא הבנתם מה הקשר בין בשר ודגים ושמירה על הסביבה? כאן תוכלו לקרוא על בשר וכאן על דגים.
עוד הישג שאני גאה בו הוא בתחום הצריכה בכלל, אבל במיוחד בתחום ההלבשה. בשנה האחרונה המשכתי את תהליך הדיוק וצמצום המלתחה שלי, כך שכל בגד בה, או לפחות 80% ממנה, נמצאים בשימוש קבוע. בנוסף, עשיתי את הצעד המשמעותי הראשון שלי לתוך עולם היד השנייה והתחלתי לקנות בגדים בחנויות יד שנייה. על הצעדים הראשונים שלי לתוך עולם הוינטג’ והיד השנייה סיפרתי כאן.
בתחום הקוסמטיקה והטיפוח, לעומת זאת, אני מרגישה שאני די עומדת במקום. העור שלי משתנה עם הגיל ואני מתקשה למצוא מוצרים 100% אקולוגיים (אם יש בכלל דבר כזה) שעושים את העבודה, כך שהמצב כרגע הוא 50/50.
גם בתחום הניקיון לא הייתה פריצת דרך ואפילו היו כמה צעדים לאחור, אחרי שחזרתי להשתמש בחומרים כימיים לכיור במטבח ולאבנית במקלחת. אם יש לכם המלצה לחומרים אקולוגיים שלא הופכים את פעולת הניקיון לחדר כושר מתסכל – ספרו לי בבקשה.
מטרות סביבתיות לשנה החדשה
רן ואני מתכננים שבדירה הבאה שלנו תהיה מרפסת או חצר. מלבד היתרונות הברורים של הנ”ל, המטרה שלנו היא ליצור קומפוסט ולגדל את הירוקים שלנו בעצמנו (חסות וצמחי תבלין למיניהם). צעד כזה יצמצם משמעותית את הנזק הסביבתי של הפסולת האורגנית שאנחנו מייצרים וגם את האריזות שהן מנת חלקם של מי שקונה צמחי תבלין בכמויות קטנות שיחזיקו לאורך זמן.
פעמים רבות במהלך השנה נתקפתי בתחושה שאני לא עושה מספיק, מתוסכלת מרגעים של רגרסיה מטובת הסביבה לטובת הנוחות האישית שלי. אני מודה על ההזדמנות לעשות רגע רפלקציה על התהליך הסביבתי שעברתי כי הוא מעניק פרופורציות, משמעות ומוטיבציה להמשיך.
לסיכום
אני מאחלת לעצמי השנה להנות מפירות העבודה הקשה שלי בשנתיים האחרונות, להמשיך ללמוד, לגלות וליצור עבורכם תוכן מעניין, מעורר השראה ושימושי. אני גם מאחלת לעצמי להמשיך לשריין זמן פנאי שהוא רק שלי, לקריאת ספרים, ללמידה של דברים חדשים ולצילום – תחום שהזנחתי השנה ואני מתגעגעת אליו. כל זאת כמובן לצד השקעה בזמן איכות זוגי וצבירת חוויות וזיכרונות עם רן, זמן איכות עם המשפחה ועם החברים.
שתהיה לנו שנה אזרחית מוצלחת, מספקת ומלאה בזיכרונות טובים.
שלכם,
אלכסנדרה
