פעמים רבות יוצא לי לקבל תגובות לא אוהדות שמאשימות אותי שאני לא מספיק סביבתית, או לא מספיק מוסרית (כי אני אוכלת-כל), מה שהופך אותי לדו-פרצופית וכו’ וכו’. לרוב מדובר באנשים שלא מעוניינים לנהל דיון, אלא רק להוכיח את מוסריותם על חשבון אחרים ולכן אני פורשת בשיא. מקרה שונה באופן חריג היה עם מתן פרנקו והתפתח לשיחה מרתקת שעלתה למגזין.

כך יצא שפגשתי במפגש יזמים סביבתיים בחורה פעילה טבעונית, שכמה חודשים לפני-כן תקפה אותי ברשת על “מוסר כפול” כשפרסמתי את הכתבה על דייג יתר ודגים בסכנת הכחדה. היא הכירה את העשייה שלי, אבל אני די בטוחה שלא זכרה את ההתכתבות התוקפנית ההיא.

בשיחת חולין בינינו היא סיפרה, תוך כדי צחקוק, שיש לה חולשה לגבינות כחולות ולכן כשמגישים כאלו היא חורגת ממנהגה ומתכבדת בשמחה.

חייכתי. גם מי שמציג את עצמו כסמל ומופת של מאבק כזה או אחר חוטא לפעמים. וזה לגמרי בסדר.

ברוח עשרת ימי תשובה, אני רוצה לספר לכם את האמת המכוערת של השמירה על הסביבה, כפי שאני חווה אותה.

חשוב לי להעביר את המסר שאין טובים ורעים, אין צדיקים ורשעים, סביבתיים ומזהמים, טבעוניים ואכזריים… כולנו עושים כמיטב יכולתנו, רוקדים את חיינו במין צעד תימני שכזה: שני צעדים קדימה – צעד אחורה. הכיוון הכללי הוא זה שחשוב.

יאללה, הגיע הזמן לקצת ג’וס!

חייבת ג’ינס חדש

קורה… לפעמים צריך להתחדש. יש דברים שתמיד אפשר למצוא בחנויות יד שניה (ג’קטים, למשל, חולצות במגוון סגנונות), במיוחד אם אתם לא יודעים במדויק מה אתם רוצים/צריכים ואתם בעלי גזרה ומידה ממוצעות. במקרה שלי, כשזה מגיע למכנסיים אני בבעיה. הגזרה שלי היא לא ממוצעת ולא כל מכנס או ג’ינס יתאימו לי, גם אם הם במידה שלי.

עכשיו נשאלת השאלה: האם להתחיל לכתת רגליים בין חנויות יד שנייה שמפוזרות בכל אזור השרון (מה שיעלה לי זמן, דלק וכנראה גם עצבים) או לקפוץ לקניון הקרוב ולהשקיע גג שעתיים במקום אחד? בחרתי באפשרות השנייה.

אריזות למיחזור

תאגיד “תמיר”, שאחראי על איסוף ומיחזור אריזות, מבקש לשטוף את האריזות לפני השלכתן לפח הכתום. האמת, גם בלי זה אני שוטפת את האריזות כדי שלא יסריחו. בכל פעם שאני עושה את זה עולה בי השאלה האם בזבוז המים שמושקעים בשטיפת האריזה לא מבטל את התועלת שבמיחזורה? אין לי תשובה לתת לכם.

תשובות לשאלות בוערות על מיחזור בישראל

חומרי ניקוי

זה לגמרי תחום שבו אני רוקדת את דרכי הלוך וחזור.

מאז שרן ואני יצאנו מבית ההורים ועברנו לגור יחד אנחנו משתמשים בחומרי ניקוי אקולוגיים. האם הם 100% אקולוגיים? לא יודעת.

מה שאני כן יודעת, זה שיש דברים שהם לא יעילים בהם: את הכתמים מהכיור במטבח הם לא מסירים, האבנית במקלחון הופכת לחדר כושר והבקטריה השחורה בכיור במקלחת גורמת לסתימה לפחות אחת לחודש. איך אני מתמודדת? חומרים כימיים.

מזיקים

אלו הרגעים המייאשים באמת. אנחנו מצמצמים עד כמה שניתן את השימוש בחומרים כימיים ורעילים, מלווים בעדינות חרקים (חוץ מתיקנים) החוצה מהבית… ואז מגיע איזה מזיק, כנימות טריפאס בעציצים, פרעושים (אל תשאלו אותי איך הם הגיעו)… ואין ברירה אלא לפנות לחומרי ההדברה האגרסיביים ביותר.

את כל הסיבות למה חשוב לשמור על חרקים ולצמצם שימוש בחומרי הדברה עד כמה שניתן תוכלו לקרוא כאן.

חומרי עיצוב לשיער מתולתל

הקוראים הוותיקים פה, שאיתי מתחילת הדרך, עדים לתהליך שעברתי עם מוצרי הטיפוח והקוסמטיקה שלי. נכון להיום, כ-80% מהמוצרים שאני משתמשת בהם טבעיים ואקולוגיים ואני ממשיכה לחקור ולגלות בכל יום מוצרים נוספים שמחליפים את הכימיים.

תחום אחד שעדיין לא עשיתי בו התקדמות הוא עיצוב השיער. פשוט לא מוצאת תחליפים ראויים לעיצוב תלתלים, בטח לא במחירים סבירים (ואני לא קונה זולים, אבל יש גבול…). מאמינה שזה עניין של זמן עד שהשוק יתפתח גם בתחום הזה.

גרין ווש

טוב, זה באמת פח שכולנו נופלים בו מידי פעם. לצערי, יש המון אושיות רשת ומשפיעניות שממליצות על מוצרים “אקולוגיים” או “טבעיים” בלי לבדוק את אמיתות הטענה. אני לא מאשימה אותן. רובנו לא רצים לבדוק את רשימת הרכיבים של כל מוצר לפני רכישתו וזו אחריותנו הפרטית לבדוק כל המלצה לפני הרכישה.

קוסמטיקה טבעית – לא מה שחשבתם

לא מעט פעמים התרשלתי במובן הזה ולא בדקתי ובאופן לא מפתיע התאכזבתי לגלות שהמוצר לא עומד בהבטחות שלו.

בשר ומזון מהחי

כבר יותר משנה שהתפריט שלי מכיל מעט מאוד בשר ודגים. ההיכרות וההבנה של ההשפעה של תעשיית הבשר, בעיקר, על האקלים ושל תעשיית הדייג על מצב הים גרמו להסיר לגמרי את הבשר והדגים מהמזון בבית. כמו כן, אני מנסה מידי פעם מתכונים טבעוניים ויש כבר כמה שנכנסו לשגרה (כמו תבשיל צ’ילי קון קרנה טבעוני, קסדיה, קציצות כרובית ברוטב קארי ועוד).

ובכל זאת, כשאנחנו אצל ההורים או במסעדה, פעמים רבות, אנחנו מזמינים מנות שמבוססות על בעלי חיים, המבורגר, סושי ועוד.

למען האמת, זהו מקום שאני מרגישה איתו שלמה כמעט ב-100%. אני יודעת ומכירה בכך שאני עושה את המיטב שאני יכולה כרגע ושהמעבר מתפריט שמבוסס על בשר ודגים 7 ימים בשבוע לכזה שמכיל בשר ודגים רק פעם בשבוע הוא משמעותי מאוד.

תחבורה ציבורית VS רכב פרטי

הלוואי והמצב היה שונה, אבל אני לא משתמשת בתחבורה ציבורית כמעט בכלל.

כשעבדתי קרוב לבית, ניצלתי ימים של מזג אוויר נעים להליכה ברגל לעבודה. שאר הזמן תמיד ברכב הפרטי. אני יכולה ביום אחד להיות בארבעה קצוות שונים של העיר וגם מחוצה-לה, מה שלא היה מתאפשר אם הייתי מתניידת בתחבורה ציבורית.

חבל לי שזה המצב ואני מרשה לעצמי להטיל את האחריות במקרה הזה (ורק בו) על מקבלי ההחלטות. התחבורה הציבורית כפי שהיא מתנהלת כיום בישראל לא רלוונטית.

אני בטוחה שככל שאמשיך לשבת מול המסך אמצא עוד ועוד תחומים שבהם המציאות לא זוהרת ואני רחוקה מלהיות סמל ומופת של אורח החיים אותו אני מייצגת.

לסיכום

אל תאמינו למי שטוען שהוא מושלם (בטח ממאחורי המקלדת). אל תתנו לאף אחד לגרום לכם לפקפק בעצמכם, בדרך שלכם, להמעיט במאמצים וההישגים שלכם, גם לא לעצמכם.

בכל פעם שעולה ספק האם עשיתם מספיק, האם יש משמעות לפעולות שנקטתם – עצם הספק מעיד על כך שאתם בצד החיובי של הסקאלה, שאכפת לכם. נסו להתרחק מחשבתית מהתקופה, מהסיטואציה, ותסתכלו על התהליך שעברתם בכללותו. אני בטוחה שהקושי או הספק הנוכחי יתגמד לעומת הדרך שעשיתם.

מה דעתכם על הכתבה הזו? האם הזדהיתם? רוצים לחלוק את הקשיים והספקות שלכם? כתבו לי בתגובות בתחתית העמוד.

וכמובן, אם עדיין לא עשיתם זאת, הירשמו לניוזלטר (בכפתור בתפריט הראשי או בתחתית העמוד) וניפגש אחד לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.

שלכם,
אלכסנדרה