מאז שאני זוכרת את עצמי מתעסקת בנושא השמירה על הסביבה, תמיד הפניתי אצבע מאשימה כלפי השכבות החלשות. כי זה מה שלמדתי מהסביבה (האנושית, כמובן 😉). אצבע מאשימה כלפי “אנשים לא משכילים, חסרי מודעות, שטובת הסביבה לא מעניינת אותם ומזהמים את הסביבה”. השיח לרוב סבב סביב החד-פעמי, אבל לא רק. כך חייתי והתנהלתי במשך שנים.
לכך שהתפיסה הזו נתונה תחת סימן שאלה נחשפתי בספר “חם, שטוח וצפוף” של תומס ל.פרידמן.
אז מה הסיפור?
כך כותב פרידמן:
“שילוב של אירועים טכנולוגיים, אירועים גיאוגרפיים ואירועי שוק בשלהי המאה העשרים, שיטחו את מגרש המשחקים הכלכלי העולמי באופן שאיפשר למספר גדול מתמיד של בני אדם, ממקומות רבים מתמיד, ליטול חלק בכלכלה העולמית; ובמקרה הטוב ביותר – איפשר להם להצטרף לשורות המעמד הבינוני.”
בגדול, הגורמים אליהם מתייחס פרידמן הם ההמצאה וההפצה של המחשב האישי, שאיפשר לאנשים פרטיים יחידים ליצור תוכן דיגיטלי משלהם. והתהוות האינטרנט, הרשת הכלל עולמית ודפדפן הרשת שאיפשרו לאנשים לשלוח את התוכן הדיגיטלי שלהם לכל מקום בעולם כמעט ולגשת לתוכן של אחרים בחינם.
“החדשות הטובות הן שלטענת קרן המטבע הבינלאומית, בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 סייעו קץ הקומוניזם ושיטוח העולם לחלץ 200 מיליון בני אדם מעוני מחפיר בהודו וסין לבדן – וקידמו עוד עשרות מיליונים במעלה הסולם הכלכלי, אל המעמד הבינוני.”
מאות מיליוני אנשים נחלצו מעוני והתחילו להשתכר ברמה שאפשרה להם לצרוך יותר דברים ולייצר יותר דברים – מכונית, בית, מזגן, טלפון נייד, תנור מיקרוגל, טוסטר, מחשב, גדג’טים למיניהם – “ויצרו ביקוש חדש ועצום ל”דברים”, שכולם זוללים המון אנרגיה, משאבי טבע ומים, ופולטים – מרגע ייצורם ועד שהם מושלכים לאשפה – המון גזי חממה שמשנים את האקלים.”
מה זה אומר?
זה אומר שכל אותם הדברים שהיותנו חברי מעמד הביניים והגבוה מאפשר לנו לרצות, לקנות, לזרוק ולקנות מחדש מזהמים ופוגעים בסביבה הרבה יותר מהכלים החד-פעמיים שמשפחה מעוטת יכולת עושה בהם שימוש.
זה כמובן לא מצדיק פגיעה בסביבה משום סוג, אבל כן נותן פרופורציות ומחזיר את הפוקוס למקום אליו הוא שייך – אל עצמנו.
כל פעם שאנחנו בוחרים להשתדרג לטלפון מדגם חדש ומשוכלל יותר למרות שהנוכחי עדיין עובד מצוין,
כל פעם שאנחנו בוחרים להחליף את הסלון בחדש כי נמאס לנו לראות את אותו הדבר בעין ובא לנו לחדש ולרענן,
כל פעם שאנחנו בוחרים לקנות עוד ועוד בגדים שסביר להניח שנלבש פעמים בודדות עד שימאס לנו, או שהם יתבלו ויצאו מכלל שימוש…
שלא נדבר על זה שהמעמד הנמוך נוסע בעיקר בתחבורה ציבורית. עכשיו תגידו לי – מתי אנחנו ויתרנו בפעם האחרונה על הנסיעה ברכב הפרטי שלנו לעבודה?
כל אלו הן פריבילגיות של מעמד הביניים (והגבוה) שההשפעה הסביבתית השלילית שלהן גדולה פי כמה וכמה מההשפעה של אנשי המעמד הנמוך.
אז אנחנו אמורים להרגיש רע עם זה שיש לנו את האפשרות לחיות רמת חיים גבוהה?
ממש לא!
“שימור אינו ההפך מצריכה,” טוען גלן פרויקט מהארגון הבינלאומי לשימור בספרו של פרידמן. “עלינו לצרוך כדי לחיות, וכדי שהכלכלה שלנו תצמח. אבל אנחנו יכולים לצרוך יותר ולשמר יותר בעת ובעונה אחת. אנחנו צריכים לזהות את המקומות ואת המשאבים שעלינו לשמר במצבם הטבעי – ולצמוח סביבם.”
כלומר, עלינו לזהות את המנהגים שלנו שפשוט בזבזניים, מכוח ההרגל או מחוסר מודעות ולא מתוך הכרח ולשנות אותם.
הנה מספר תחומים שעליהם כתבתי ותוכלו לקבל מהם השראה
אופנה: 4 צעדים למלתחה מתחשבת בסביבה
קניות וצרכנות: צדק סביבתי, שופינג אקולוגי – 11 עסקים שפועלים למען הסביבה, כלכלה סביבתית, כלכלה מעגלית, ואיך מאמצים אותה בחיינו בקלי קלות
היגיינה וטיפוח: היגיינה אקולוגית – תחתוני הקסם של Modibodi, מוצרי טיפוח אקולוגיים לפנים – שגרת הטיפוח האקולוגית שלי
תזונה: תזונה וסביבה: תעשיית הבשר
עיצוב הבית: עיצוב ירוק – ראיון עם שרון גרה, מעצבת פנים ירוקה
עיצוב אירועים ואווירה: 13 תחליפים סביבתיים לבלונים
נופש ותיירות: חופשה מודעת לסביבה – רומניה (דצמבר 2021)
ואפילו גינון: איך מחזקים את מגוון צמחי הבר הישראלים מהמרפסת?
ומה לגבי מיחזור האם הוא לא מהווה פתרון לבעיה?
התשובה הקצרה – לא.
התשובה הארוכה – מחכה לכם בראיון עם שערכי עם איתי יקר, ממונה תחום המיחזור בעיריית נתניה
וגם פה – תשובות לשאלות בוערות על מיחזור בישראל.
לסיכום,
לקידמה שתי פנים. מצד אחד, היא זו שמשפרת בעקביות ובמהירות את רמת החיים שלנו. מצד שני, היא גם זו שלעיתים מביאה איתה הרס של הסביבה ודילול של המשאבים בהם היא תלויה. כי אם ייגמרו לנו משאבי הטבע וחומרי הגלם לייצור, לא נוכל לייצר יש מאין על סמך האינטליגנציה האנושית בלבד, זה מנוגד לחוקי הפיזיקה – אבל זה כבר שיח לפעם אחרת.
בסופו של דבר, כמי שמשתייכים למעמד הביניים והגבוה יש לנו את הידע ואת האפשרות לקחת אחריות על מעשינו ולפעול למען הסביבה. אני מאמינה שאף אחד מאיתנו לא היה בוחר לחיות חיי הישרדות יומיומית ולהסיר מכתפיו את עול האחריות על הסביבה והעתיד שלנו.
ומה אתם חושבים? עוררתי את סקרנותכם? בואו נשאר בקשר! הירשמו לניוזלטר (בתחתית העמוד או בכפתור הצהוב בתפריט הראשי) וניפגש אחת לחודש בתיבת המייל שלכם עם כל מה שחדש במגזין.
שלכם,
אלכסנדרה.
